שלושת התקופות
שלוש דרגות הן בגילוי שם הוי׳ בעולם:
א) גילוי שם הוי' בעולם על־ידי אברהם אבינו אשר על־ידי שקיים מצוות ברית מילה נמשך גילוי שם הוי' בגופו הגשמי. בכלל, אברהם הוא "ראש למאמינים" (שיהש״ר פ״ד, ח' (ג׳)) שפתח את הצינור של כוח האמונה והמסירות נפש שמצד "עצם הנשמה" (ספר המאמרים תרע״ח עמ׳ רפ״ג).
ב) גילוי שם הוי׳ במתן־תורה – אשר חידושו הוא ש"העצם" של "ישראל" – "מחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר" (ב״ר פ״א, ד') שזוהי דרגת האבות, יומשך ויתגלה גם בבחינת ה"גילויים" בכוחות הנפש, וגם כפי שנתלבשו בגוף בעולם הזה הגשמי, כדי לפעול בעולם (על־ ידי קיום התורה והמצוות) את המשכת דרגת האלוקות שלמעלה מהעולם ולמעלה מגדר דעליון ותחתון.
ג) גילוי שם הוי' כפי שיהיה לעתיד לבא, שכן אף־על־פי שבנוגע למתן־תורה נאמר "וידעתם כי אני הוי", מכל מקום, כיוון שלעתיד לבא נאמר "והיה הוי׳ לי לאלוקים", ומבואר ב׳׳תורה אור" (שמות נ' רע״ג) ש״יהיה גילוי ממקום עליון יותר עד דשם הוי׳ יהיה חשוב רק כאלוקים" ויתגלה שם הוי׳ נעלה יותר, "עיקר ענין גילוי שמו הגדול". נמצא שתכלית השלימות בגילוי שם הוי׳, הוא כפי שיהיה לעתיד לבוא, כשיהיה חידוש בכללות הענין של מתן-תורה, כי יקויים "תורה חדשה מאיתי תצא", "גילוי העצם" בתכלית השלימות והגילוי כאן למטה.
חודש שבט והגאולה
והנה, ענין הגאולה מרומז גם בשמו של החודש כפי שנקרא בשמות החודשים שעלו עמהם מבבל (ירושלמי ר׳׳ה פ״א ה״ב) – שבט – שהוא: א) מלשון שבטי מושלים, ובפרט הממשלה דמלכות בית דוד, כמו שכתוב "לא יסור שבט מיהודה עד כי יבוא שילה" (מלך המשיח), עליו נאמר "וקם שבט (מלך רודה ומושל) מישראל זה מלך המשיח" (רמב׳׳ם הל׳ מלכים רפי׳׳א).
ב) מלשון ענף אילן, כמו שכתוב "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה", "יצא שבט מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח" (מצו׳׳ד עה״פ בישעיה י״א א') ובהדגשה יתירה בדורנו זה שהעשירי בשבט הוא יום ההילולא של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו. עניינו של יום ההילולא – כמו שכתב רבינו הזקן בתניא ש׳׳כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו מתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה פועל ישועות בקרב הארץ״ (אגה״ק סי' ז"ך וכ׳׳ח). ועוד ועיקר, שכולל את הנתינת־כוח על המשך הצמיחה ביתר שאת וביתר עוז לאחרי הסתלקותו כתוצאה מהזריעה ד"כל מעשיו תורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו", עד לצמיחה של הגאולה האמיתית והשלימה על־ידי משיח צדקנו בדורנו זה (דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה), כעדותו של נשיא דורנו שכבר כלו כל הקיצין, והכל מוכן לסעודה דלעתיד לבא, שולחן ערוך עם הסעודה דלוייתן, שור הבר ויין המשומר.
חיי הריי״ץ
ויש לומר, שכללות הזמן הקשור עם יום ההילולא העשירי בשבט, שבעים שנה בחיים חיותו בעלמא הדין, והמשך השנים שלאחרי זה, נחלק לשלוש תקופות שהם על דרך ובדוגמת שלושת התקופות הכלליות במשך כל הדורות (לפני מתן-תורה, מתן־תורה וימות המשיח).
תקופה ראשונה, ארבעים שנה (תר"מ- תר״פ), זמן נשיאותו של אביו (הרבי הרש״ב), שאז התחיל שלימות הענין דהפצת המעיינות חוצה ובפרט על־ידי התייסדות ישיבת תומכי־ תמימים (בניהולו של בנו יחידו) – על דרך ובדוגמת עבודת האבות בהכנה והתחלת הענין שלמתן-תורה.
תקופה שניה, שלושים שנות נשיאותו בחיים חיותו בעלמא הדין (תר״פ־שי׳׳ת) שבהם היה החידוש המיוחד שלו בתור נשיא של תורת חסידות חב״ד בהפצת המעיינות חוצה ממש, ועד לחידוש שבעשר השנים האחרונות (גמר ושלימות עבודתו) בהפצת המעיינות חוצה בחצי כדור התחתון (שבו לא היה מתן-תורה (ראה אג׳׳ק אדמו׳׳ר מהריי״ץ ח״ב עמוד תצ״ב)) – על דרך ובדוגמת החידוש של מתן־תורה.
ותקופה שלישית, המשך הנשיאות לאחרי הסתלקותו (מיום עשתי־עשר בחודש עשתי־עשר בשנת עשתי־עשר – תשי״א) שנתווסף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה בכל קצווי תבל ועד לגמר ושלימות העבודה, שהכל מוכן כבר לסעודה דלעתיד לבוא – ימות המשיח.
ובפרטיות יותר יש לומר ששלושת התקופות הנ״ל מרומזות בשלושת התקופות של שלושים שנות נשיאותו (בחיים חיותו בעלמא הדין):
תקופה ראשונה – מתחילת נשיאותו ועד למאסר והגאולה והיציאה מהמדינה ההיא (רוסיה), במעמד ומצב של תוקף גזרות המלכות בדוגמת העבודה במצרים – "כור הברזל״, לפני מתן־תורה. שעיקר עבודתו היתה במסירות־נפש ממש (על דרך עבודת האבות).
תקופה שניה – בבואו למדינת פולין, שעיקר עבודתו הייתה בלימוד והפצת תורת חסידות חב״ד באופן של הבנה והשגה, אף שעד אז היה ברובו על דרך חסידות פולין(על דרך החידוש של ״וידעתם כי אני הוי״׳).
ותקופה שלישית, בבואו לחצי כדור התחתון שעיקר עבודתו היתה בהפצת המעיינות חוצה ממש ולהביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומייד, כהכרזתו הידועה: "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה".
"הנשיא הוא הכל"
ובנוגע לפועל: בימי ההכנה ליום העשירי בשבט ובהמשך להם – צריך כל אחד ואחד לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו בתורתו ועבודתו של בעל ההילולא כ״ק מו״ח אדמו׳׳ר נשיא דורנו, אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד, ובפרט להוסיף בביטול ובהתקשרות אל כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא הדור (הנשיא הוא הכל (רש׳׳י חוקת כ׳׳א כ״א)). שמכל אחד ואחד – מציאותו וכל ענייניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור, על־ידי־זה שהם מלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור – משה רבינו שבדור (אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא (ת׳׳ז תס׳׳ט)) ואין דור שאין בו כמשה (ב׳׳ר פמ״ו, ז') "גואל ראשון הוא גואל אחרון", שעניינו העיקרי "להביא לימות המשיח" בפועל ממש.
(לפי"דבר מלכות" לשבת מבה״ח שבט ה'תשנ״ב)
שלוש דרגות הן בגילוי שם הוי׳ בעולם: א) גילוי שם הוי' בעולם על־ידי אברהם אבינו אשר על־ידי שקיים מצוות ברית מילה נמשך גילוי שם הוי' בגופו הגשמי. בכלל, אברהם הוא"ראש למאמינים" (שיהש״ר פ״ד, ח (ג׳)) שפתח את הצינור של כוח האמונה והמסירות נפש שמצד "עצם הנשמה" (ספר המאמרים תרע״ח עמ׳ רפ״ג).
ב) גילוי שם הוי׳ במתן־תורה – אשר חידושו הוא ש׳׳העצם" של "ישראל" – "מחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר" (ב״ר פ״א, ד) שזוהי דרגת האבות, יומשך ויתגלה גם בבחינת ה״גילויים" בכוחות הנפש, וגם כפי שנתלבשו בגוף בעולם הזה הגשמי, כדי לפעול בעולם(על־ ידי קיום התורה והמצוות) את המשכת דרגת האלוקות שלמעלה מהעולם ולמעלה מגדר דעליון ותחתון.
ג) גילוי שם הוי' כפי שיהיה לעתיד לבא, שכן אף־על־פי שבנוגע למתן־תורה נאמר"וידעתם כי אני הוי"׳, מכל מקום, כיוון שלעתיד לבא נאמר"והיה הוי׳ לי לאלוקים״, ומבואר ב׳׳תורה אור" (שמות נ, רע״ג) ש״יהיה גילוי ממקום עליון יותר עד דשם הוי׳ יהיה חשוב רק כאלוקים" ויתגלה שם הוי׳ נעלה יותר, "עיקר ענין גילוי שמו הגדול". נמצא שתכלית השלימות בגילוי שם הוי׳, הוא כפי שיהיה לעתיד לבוא, כשיהיה חידוש בכללות הענין של מתךתורה, כי יקויים "תורה חדשה מאיתי תצא", "גילוי העצם" בתכלית השלימות והגילוי כאןלמטה.
חודש שבט והגאולה
והנה, ענין הגאולה מרומז גם בשמו של החודש כפי שנקרא בשמות החודשים שעלו עמהם מבבל(ירושלמי ר׳׳ה פ״א ה״ב) – שבט – שהוא: א) מלשון שבטי מושלים, ובפרט הממשלה דמלכות בית דוד, כמו שכתוב "לא יסור שבט מיהודה עד כי יבוא שילה" (מלך המשיח), עליו נאמר "וקם שבט (מלך רודה ומושל) מישראל זה מלך המשיח״(רמב׳׳ם הל׳ מלכים רפי׳׳א).
ב) מלשון ענף אילן, כמו שכתוב"ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה", "יצא שבט מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח" (מצו׳׳ד עה״פ בישעיה י״א, א.) ובהדגשה יתירה בדורנו זה שהעשירי בשבט הוא יום ההילולא של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו. עניינו של יום ההילולא – כמו שכתב רבינו הזקן בתניא ש׳׳כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו מתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה פועל ישועות בקרב הארץ״(אגה״ק סי' ז׳יך וכ׳׳ח). ועוד ועיקר, שכולל את הנתינת־כות על המשך הצמיחה ביתר שאת וביתר עוז לאחרי הסתלקותו כתוצאה מהזריעה ד״כל מעשיו תורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו", עד לצמיחה של הגאולה האמיתית והשלימה על־ידי משיח צדקנו בדורנו זה(דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה), כעדותו של נשיא דורנו שכבר כלו כל הקיצין, והכל מוכן לסעודה דלעתיד לבא, שולחן ערוך עם הסעודה דלוייתן, שור הבר ויין המשומר.
חיי הריי״ץ
ויש לומר, שכללות הזמן הקשור עם יום ההילולא העשירי בשבט, שבעים שנה בחיים חיותו בעלמא הדין, והמשך השנים שלאחרי זה, נחלק לשלוש תקופות שהם על דרך ובדוגמת שלושת התקופות הכלליות במשך כל הדורות (לפני מתךתורה, מתן־תורה וימות המשיח).
תקופה ראשונה, ארבעים שנה (תר״כד תר״פ), זמן נשיאותו של אביו(הרבי הרש״ב), שאז התחיל שלימות הענין דהפצת המעיינות חוצה ובפרט על־ידי התייסדות ישיבת תומכי־ תמימים (בניהולו של בנו יחידו) – על דרך ובדוגמת עבודת האבות בהכנה והתחלת הענין שלמתךתורה.
תקופה שניה, שלושים שנות נשיאותו בחיים חיותו בעלמא הדין(תר״פ־שי׳׳ת) שבהם היה החידוש המיוחד שלו בתור נשיא של תורת חסידות חב״ד בהפצת המעיינות חוצה ממש, ועד לחידוש שבעשר השנים האחרונות (גמר ושלימות עבודתו) בהפצת המעיינות חוצה בחצי כדור התחתון(שבו לא היה מתךתורה (ראה אג׳׳ק אדמו׳׳ר מהריי״ץ ח״ב עמוד תצ״ב)) – על דרך ובדוגמת החידוש של מתן־תורה.
ותקופה שלישית, המשך הנשיאות לאחרי הסתלקותו(מיום עשתי־עשר בחודש עשתי־ עשר בשנת עשתי־עשר – תשי״א) שנתווסף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה בכל קצווי תבל ועד לגמר ושלימות העבודה, שהכל מוכן כבר לסעודה דלעתיד לבוא – ימות המשיח.
ובפרטיות יותר יש לומר ששלושת התקופות הנ״ל מרומזות בשלושת התקופות של שלושים שנות נשיאותו(בחיים חיותו בעלמא הדין):
תקופה ראשונה – מתחילת נשיאותו ועד למאסר והגאולה והיציאה מהמדינה ההיא (רוסיה), במעמד ומצב של תוקף גזרות המלכות בדוגמת העבודה במצרים – "כור הברזל״, לפני מתן־תורה. שעיקר עבודתו היתה במסירות־ נפש ממש(על דרך עבודת האבות).
תקופה שניה – בבואו למדינת פולין, שעיקר עבודתו הייתה בלימוד והפצת תורת חסידות חב״ד באופן של הבנה והשגה, אף שעד אז היה ברובו על דרך חסידות פולין(על דרך החידוש של ״וידעתם כי אני הוי״׳).
ותקופה שלישית, בבואו לחצי כדור התחתון שעיקר עבודתו היתה בהפצת המעיינות חוצה ממש ולהביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומייד, כהכרזתו הידועה: "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה".
"הנשיא הוא הכל״
ובנוגע לפועל: בימי ההכנה ליום העשירי בשבט ובהמשך להם – צריך כל אחד ואחד לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו בתורתו ועבודתו של בעל ההילולא כ״ק מו״ח אדמו׳׳ר נשיא דורנו, אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד, ובפרט להוסיף בביטול ובהתקשרות אל כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא הדור (הנשיא הוא הכל (רש׳׳י חוקת כ׳׳א כ״א)). שמכל אחד ואחד – מציאותו וכל ענייניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור, על־ידי־זה שהם מלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור – משה רבינו שבדור (אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא (ת׳׳ז תס׳׳ט)) ואין דור שאין בו כמשה(ב׳׳ר פמ״ו, ז.) "גואל ראשון הוא גואל אחרון", שעניינו העיקרי"להביא לימות המשיח" בפועל ממש.
(לפי"דבר מלכות" לשבת מבה״וז שבט היתשנ״ב)
שלוש דרגות הן בגילוי שם הוי׳ בעולם: א) גילוי שם הוי' בעולם על־ידי אברהם אבינו אשר על־ידי שקיים מצוות ברית מילה נמשך גילוי שם הוי' בגופו הגשמי. בכלל, אברהם הוא"ראש למאמינים" (שיהש״ר פ״ד, ח (ג׳)) שפתח את הצינור של כוח האמונה והמסירות נפש שמצד "עצם הנשמה" (ספר המאמרים תרע״ח עמ׳ רפ״ג).
ב) גילוי שם הוי׳ במתן־תורה – אשר חידושו הוא ש׳׳העצם" של "ישראל" – "מחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר" (ב״ר פ״א, ד) שזוהי דרגת האבות, יומשך ויתגלה גם בבחינת ה״גילויים" בכוחות הנפש, וגם כפי שנתלבשו בגוף בעולם הזה הגשמי, כדי לפעול בעולם(על־ ידי קיום התורה והמצוות) את המשכת דרגת האלוקות שלמעלה מהעולם ולמעלה מגדר דעליון ותחתון.
ג) גילוי שם הוי' כפי שיהיה לעתיד לבא, שכן אף־על־פי שבנוגע למתן־תורה נאמר"וידעתם כי אני הוי"׳, מכל מקום, כיוון שלעתיד לבא נאמר"והיה הוי׳ לי לאלוקים״, ומבואר ב׳׳תורה אור" (שמות נ, רע״ג) ש״יהיה גילוי ממקום עליון יותר עד דשם הוי׳ יהיה חשוב רק כאלוקים" ויתגלה שם הוי׳ נעלה יותר, "עיקר ענין גילוי שמו הגדול". נמצא שתכלית השלימות בגילוי שם הוי׳, הוא כפי שיהיה לעתיד לבוא, כשיהיה חידוש בכללות הענין של מתךתורה, כי יקויים "תורה חדשה מאיתי תצא", "גילוי העצם" בתכלית השלימות והגילוי כאןלמטה.
חודש שבט והגאולה
והנה, ענין הגאולה מרומז גם בשמו של החודש כפי שנקרא בשמות החודשים שעלו עמהם מבבל(ירושלמי ר׳׳ה פ״א ה״ב) – שבט – שהוא: א) מלשון שבטי מושלים, ובפרט הממשלה דמלכות בית דוד, כמו שכתוב "לא יסור שבט מיהודה עד כי יבוא שילה" (מלך המשיח), עליו נאמר "וקם שבט (מלך רודה ומושל) מישראל זה מלך המשיח״(רמב׳׳ם הל׳ מלכים רפי׳׳א).
ב) מלשון ענף אילן, כמו שכתוב"ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה", "יצא שבט מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח" (מצו׳׳ד עה״פ בישעיה י״א, א.) ובהדגשה יתירה בדורנו זה שהעשירי בשבט הוא יום ההילולא של כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו. עניינו של יום ההילולא – כמו שכתב רבינו הזקן בתניא ש׳׳כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו מתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה פועל ישועות בקרב הארץ״(אגה״ק סי' ז׳יך וכ׳׳ח). ועוד ועיקר, שכולל את הנתינת־כות על המשך הצמיחה ביתר שאת וביתר עוז לאחרי הסתלקותו כתוצאה מהזריעה ד״כל מעשיו תורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו", עד לצמיחה של הגאולה האמיתית והשלימה על־ידי משיח צדקנו בדורנו זה(דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה), כעדותו של נשיא דורנו שכבר כלו כל הקיצין, והכל מוכן לסעודה דלעתיד לבא, שולחן ערוך עם הסעודה דלוייתן, שור הבר ויין המשומר.
חיי הריי״ץ
ויש לומר, שכללות הזמן הקשור עם יום ההילולא העשירי בשבט, שבעים שנה בחיים חיותו בעלמא הדין, והמשך השנים שלאחרי זה, נחלק לשלוש תקופות שהם על דרך ובדוגמת שלושת התקופות הכלליות במשך כל הדורות (לפני מתךתורה, מתן־תורה וימות המשיח).
תקופה ראשונה, ארבעים שנה (תר״כד תר״פ), זמן נשיאותו של אביו(הרבי הרש״ב), שאז התחיל שלימות הענין דהפצת המעיינות חוצה ובפרט על־ידי התייסדות ישיבת תומכי־ תמימים (בניהולו של בנו יחידו) – על דרך ובדוגמת עבודת האבות בהכנה והתחלת הענין שלמתךתורה.
תקופה שניה, שלושים שנות נשיאותו בחיים חיותו בעלמא הדין(תר״פ־שי׳׳ת) שבהם היה החידוש המיוחד שלו בתור נשיא של תורת חסידות חב״ד בהפצת המעיינות חוצה ממש, ועד לחידוש שבעשר השנים האחרונות (גמר ושלימות עבודתו) בהפצת המעיינות חוצה בחצי כדור התחתון(שבו לא היה מתךתורה (ראה אג׳׳ק אדמו׳׳ר מהריי״ץ ח״ב עמוד תצ״ב)) – על דרך ובדוגמת החידוש של מתן־תורה.
ותקופה שלישית, המשך הנשיאות לאחרי הסתלקותו(מיום עשתי־עשר בחודש עשתי־ עשר בשנת עשתי־עשר – תשי״א) שנתווסף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה בכל קצווי תבל ועד לגמר ושלימות העבודה, שהכל מוכן כבר לסעודה דלעתיד לבוא – ימות המשיח.
ובפרטיות יותר יש לומר ששלושת התקופות הנ״ל מרומזות בשלושת התקופות של שלושים שנות נשיאותו(בחיים חיותו בעלמא הדין):
תקופה ראשונה – מתחילת נשיאותו ועד למאסר והגאולה והיציאה מהמדינה ההיא (רוסיה), במעמד ומצב של תוקף גזרות המלכות בדוגמת העבודה במצרים – "כור הברזל״, לפני מתן־תורה. שעיקר עבודתו היתה במסירות־ נפש ממש(על דרך עבודת האבות).
תקופה שניה – בבואו למדינת פולין, שעיקר עבודתו הייתה בלימוד והפצת תורת חסידות חב״ד באופן של הבנה והשגה, אף שעד אז היה ברובו על דרך חסידות פולין(על דרך החידוש של ״וידעתם כי אני הוי״׳).
ותקופה שלישית, בבואו לחצי כדור התחתון שעיקר עבודתו היתה בהפצת המעיינות חוצה ממש ולהביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומייד, כהכרזתו הידועה: "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה".
"הנשיא הוא הכל״
ובנוגע לפועל: בימי ההכנה ליום העשירי בשבט ובהמשך להם – צריך כל אחד ואחד לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו בתורתו ועבודתו של בעל ההילולא כ״ק מו״ח אדמו׳׳ר נשיא דורנו, אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד, ובפרט להוסיף בביטול ובהתקשרות אל כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא הדור (הנשיא הוא הכל (רש׳׳י חוקת כ׳׳א כ״א)). שמכל אחד ואחד – מציאותו וכל ענייניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור, על־ידי־זה שהם מלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור – משה רבינו שבדור (אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא (ת׳׳ז תס׳׳ט)) ואין דור שאין בו כמשה(ב׳׳ר פמ״ו, ז.) "גואל ראשון הוא גואל אחרון", שעניינו העיקרי"להביא לימות המשיח" בפועל ממש.
(לפי"דבר מלכות" לשבת מבה״וז שבט היתשנ״ב)