הגאון האדיר רבי משה שטערן זצוק״ל
נולד בשנת תרע״ד בעיר נייהייזל בסלובקיה, לאביו הגאון רבי אברהם שטרן זצ׳׳ל הי״ד בעל "מליצי אש" ו״גפי אש", שהיה נצר לגאונים הקדושים בעל ה״חתם סופר״ ורבי עקיבא איגר זצוק״ל.
משחר נעוריו נכרו בו כשרונות נעלים. כאשר החל לימודו אצל הגר״נ פריי זצוק״ל בעיירה שוראני ואח״כ אצל מורו ורבו הגאון רבי עקיבא סופר זצוק״ל גאב״ד פרשבורג, התפעלו רבותיו משקידתו והתמדתו בתורה ובהלכה למעשה, לצד מדותיו התרומיות ואישיותו האצילה. גם אצל אביו הגדול ספג תורה יראת שמים וחסידות, ובעיקר למד אצלו שימוש בדרכי ההוראה.
בהגיעו לפרקו, נשא את בתו של הרב מרדכי ניסן שטרסר זצ״ל, בן הגאון רבי שלמה צבי שטרסר זצוק״ל שהיה אב״ד בעיר דעברעצין שבהונגריה. מיד לאחר נשואיו התמנה לכהן פאר כדיין בעיר זו ושמו התפרסם כמורה הוראה מומחה.
בימי שואת אירופה סבל הגאון זצ״ל במחנה ההשמדה בערגן־בעלזען, ומסר את נפשו שלא לאכול מאכלות אסורות. הוא חיזק את רוחם של אחיו המעונים ונסך בהם אמונה טהורה בקב׳׳ה על אף החושך הכפול והמכופל. בחסדי שמים ניצול מגיא ההריגה ולאחר המלחמה חזר לעירו דעברעצין, שם מינהו סבו רבי שלמה צבי זצוק״ל לרב העיר. הוא אסף את שארית הפליטה והחל להפיח בהם רוח של תורה ויהדות במסירות ובאהבה.
בשנת תש״י התמנה כרב הקהילה החרדית בבואינוס־איירס ארגנטינה, שם השקיע כוחות עצומים לחיזוק וביצור חומות היהדות וחינוך ילדי ישראל לתורה וליראת שמים. כן הקים מערכת כשרות מהודרת ומוסדות חינוך חרדיים לילדי העיר.
שלש שנים אחר כך היגר לניו יורק, והחל בההדרת ספרי סבו הגדול שו״ת ״חתם סופר״ וחידושי ״חתם סופר״ על הש״ס. כמו״כ עסק בההדרת ספרי המאירי ו״שיטה לא נודע למי״. בתקופה ההיא מונה כרבה של קהילת "יסודי התורה" בבורו פארק, ומני אז עמד בראש הקהילה אשר השתיתה את דרכה על פי מנהגי ה״חתם סופר״ זי״ע.
הגאון זצ״ל נודע כבקי עצום בכל מכמני התורה וההלכה וכאחד מגדולי הפוסקים בדורנו. ביתו היה תל תלפיות לאלפי שואלים בדבר ה׳ זו הלכה, ודלתו פתוחה מבוקר עד ערב להשיב לכל שואל במתינות ובמאור פנים. מצודתו היתה פרוסה להשיב גם לשאלות חמורות אשר הגיעו מכל קצוי תבל, ואלפי התשובות נקבצו בכרכים הרבים של ספריו "שו"ת באר משה", התופסים מקום מרכזי בכותל המזרח של עולם התורה וההלכה.
הגאון רבי משה זצוק״ל היה נערץ על כל גדולי התורה ומאורי החסידות. מערכת הכשרות שהקים בארה״ב היתה לשם דבר בהידור ובדקדוק. הוא היה בעל צדקה מופלג ועסק בגופו ובמאודו להחזקת התורה ובמיוחד במוסדות ״לימודי ה״׳ שם כיהן כנשיא.
בשנתיים האחרונות היה בעל יסורים וקיבל עליו דין שמים באהבה. הסתלקותו ביום ב' מנחם אב תשנ״ז השרתה אבל כבד על כל אלפי מעריציו, והותירה חלל עצום בעולם התורה וההלכה.
רבי משה זצ״ל היה מגדולי התומכים בפעולותיו של הרבי, ומחשובי המעריצים את קדושתו וגאונותו. בכסלו תשנ״ב ביקר אצל הרבי בעת חלוקת השטרות לצדקה ושוחחו בדברי תורה וחסידות.
זכיתי לבקר אצלו פעמים רבות בעיקר בשנת תשמ״ח, וזכיתי לשמוע מפיו ביטויי הערצה נדירים אודות הרבי. כאשר דיבר על גאונותו של הרבי הצביע על מה שכתב בעצמו בהקדמה לכרך שלישי של ספרו באמצע דיון הלכתי: ״ושמעתי עתה מחסידי חב״ד שרבם הגדול כ״ק האדמו״ר מליובאוויטש, הגאון הצדיק מהרממ״ש שליט״א, כבר נתעורר על זה בצדק ובמישור, והדין עמו בלא ספק״.
כשבא לנחם את הרבי בשנת תשמ״ח לאחר הסתלקות הרבנית הצדקנית ע״ה, פתח הרבי ואמר: ״יהי רצון שכשם שזכיתם לעסוק ב״דבר הוי׳ זו הלכה״, כן תזכו גם ל״דבר הוי׳ זו הקץ״. הרבי עודדו להמשיך ולהדפיס את ספריו בהלכה, והעיר לו אודות הלשון ״אמירה לעכו״ם שבות״ (שהוציא בנושא זה ספר מיוחד), שזהו לשון שנעשה בגלל הצנזור וצריך לשנותו ל״אמירה לנכרי״.
בספר סיומי הרמב״ם תשמ״ט כותב: ״בתודה אני נותן חידושים על הרמב״ם כדי לצרפו בספר היוצא לאור על פי פקודת כ״ק אדמו׳׳ר מליובאוויטש שליט״א ויאריך ימים על ממלכתו וינוב בשיבה טובה עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן. (לאחר דברי התורה הוסיף:) בואו ונחזיק טובה לכ״ק האדמו״ר מליובאוויטש יאריך השי״ת ימיו ושנותיו, שהכל יודעים כמה כוחות הוא משקיע וכמה יגיעות הוא יגע, בכל דבר של הרבצת והפצת התורה. וכדי להגיע לעומק ורוחב התורה הוא דורש לעמול בתורה ולהפיצה לאחרים. ותיתי לו לכ״ק האדמו״ר מליובאוויטש שליט״א שגם בתוך "הבור ריק אין בו מים" הוא פועל להביא מים ד״אין מים אלא תורה״, ולהפיץ שם מעיינות תורתנו הקדושה. ולפיכך חוב קדוש מוטל על כל אחד ואחד לסייע בעבודת קודש של ליובאוויטש, ויהי רצון שיזכו לזכות את כל בני ישראל במי התורה, ויתקיים בהם ׳׳חיים כולכם היום״.
ממכתבו לחגיגת סיום הרמב״ם: "גם אני אצטרף לברכת גדולי עולם שבארצנו הקדושה ובתפוצות כל ישראל שליט״א, למחזור השישי של לימוד יד החזקה לרבנו הרמב״ם, שמפיו והוראותיו אנו חיים. ויישר כחו וחילו של כקש״ת האדמו״ר מליובאוויטש שליט״א, שזכה וזיכה את הרבים בלימוד בנין בית המקדש והבאת הקרבנות למעשה, ויעלה לנו כמעשה. ונזכה לילך לארה״ק בביאת משיח צדקנו בב״א״.
כמו״כ מסר דברי תורה שלו לספר ״כבוד חכמים״ שיצא לאור ב״שנת השמונים״, ולספר ״כבוד חכמים ־ עטרת פז״ תשמ״ט, שם הוסיף: ״הנני מוסר תשובות אלו לכבוד הספר ״כבוד חכמים״ לכבודו של כ״ק אדמו״ר מליובאוויטש שליטי׳א. השי״ת יאריך ימיו על ממלכתו מתוך מנוחת הנפש עד ביאת הגואל בב״א״. כמו״כ כתב בספר היובל ״קרנות צדיק״ במלאות לרבי תשעים שנה.
בשנת תנש״א לאחר מלחמת המפרץ, על־פי התעוררות הרבי, חתם רבי משה על ״קול קורא״ ביחד עם הרבה מגדולי התורה בארה״ב, המקשר את המלחמה והניסים עם דברי ה״ילקוט שמעוני״ הידועים, והמסיימים בהכרזת מלך המשיח ״הגיע זמן גאולתכם".
אחיו של הגר״מ שטערן זצ״ל, היה הגאון הגדול עמוד ההוראה רבי בצלאל שטערן זצ״ל גאב״ד ווינה, בעל שו״ת "בצל החכמה" (ה׳ חלקים). הוא נולד בשנת תרע״א והיה תלמיד מובהק לגאונים האדירים בעל "דעת סופר" מפרשבורג והגה״ק מגאלאנטא הי״ד. בשנת תשמ״ב עלה לירושלים וישב על התורה ועל העבודה.
גם רבי בצלאל זצ״ל היה ידיד מעריץ לרבי ולתנועת חב״ד. עוד בהיותו אב׳׳ד במלבורן אוסטרליה וכן בווינה, לא הסתיר תמיכתו והתפעלותו מפעולות הרבי ושלוחיו. ועל אף שמנע עצמו בארה״ק מלהשתתף באירועים ציבוריים, מ״מ בא לסיום הס״ת לילדי ישראל בכותל המערבי, באומרו שעל זה אינו יכול לוותר. גם הוא השתתף בעת ביקורו של אחיו אצל הרבי.
(פנימיות 52 אדר ה'תשנ"ח מאת הרב שלום דב וולפא)