הצדיק רבי ישראל בעש׳׳ט לפני התגלותו היה צדיק נסתר. בקשר להתגלותו כותב אליו רבי אדם בעל־שם: פעם אחת בשבת־קודש בעת קריאת התורה, נגלה אלי מורי־ורבי הקדוש (אחיה השילוני) ואמר לי שבמוצאי־שבת תיכף אחרי ההבדלה אהיה מוכן לנסוע אתו ללבוב. מיד אחרי ההבדלה בא אלי לביתי ואמר לי שהעגלה עומדת מוכנה ושאסע דווקא כשבגדי השבת עדיין עלי. לבשתי מיד את המעיל העליון שלי וישבנו בתוך העגלה, ומו״ר הקדוש ישב מימיני ולא דיבר אתי מאומה, רק אמר לבעל העגלה שיסע.
■
עד לבוב היו שבעים פרסאות ומיד כאשר התחלנו לנסוע אמר לי מו״ר הקדוש שאזמר הפזמון "אליהו הנביא" עשיתי כדבריו והנה הספקתי לגמור הפזמון ובאנו ללבוב ונשתוממתי מאוד. כי זו לי הפעם הראשונה שראיתי קפיצת הדרך בחוש.
אמר לי מו״ר הקדוש: ״בני איזה פלא, האם אתה יודע מי הוא העגלון? אילו היית יודע מי הוא, היית יושב בעגלה באימה ופחד כמוני". אחר־כך נתן לי מו״ר הקדוש רשות לשתות כוס חמין ושתיתי ומו״ר הקדוש התהלך בחדר ממזרח למערב וחזרה הלוך־ושוב בערך כשתי שעות ולא דיבר אתי מאומה, רק פניו הק׳ היו בוערות ממש כלפיד אש. אני עמדתי כל העת על מקומי כעמוד שיש, לא נטיתי ימין ולא שמאל.
והנה פתאום נפתחה הדלת ואיש זקן גבה־קומה נכנס. הלך מו״ר הקדוש כנגדו ואחז בידו ואמר בזה הלשון: "ברוך הבא רבי אליעזר שזכה לבן שהוא חד בדרא, בעולם התחתון ובכל העולמות, ישב נא רבי אליעזר״.
ענה לו רבי אליעזר: "האדמו״ר הקדוש יודע שאני לא מהעולם־הזה ושם הלא אין ישיבה ואין קימה״ וכו'. ענה לו מו״ר הקדוש: ״הלא מלאכים כשירדו לארץ והיו אצל אברהם אבינו ע״ה, גם־כן אכלו, כי לעולם לא ישנה אדם״ וכו'. נשתכנע רבי אליעזר מדבריו והתיישב.
שאל אותו מו״ר הקדוש: ״מה בקשתו״? ויען ויאמר: ״שאלתי ובקשתי היא שזה זמן שבני הנסתר ישראליק אינו נותן לי מנוחה, כמעט מדי יום־ביומו הוא אומר לי, שכ״ק מו״ר הקדוש ציווה עליו להתגלות וגם קבע כבר הזמן לכך, והוא מאוד אינו רוצה, ולכן הוא מבקשני שאבקש עבורו מכ״ק״.
ענה לו מו״ר הקדוש, שאם יבקשו בנו עוד, הוא יגיד בשמו שהוא צריך להתגלות, כי כן פסקו בבית־דין של מעלה. ואם לא יתגלה, אז אין לו חס־ושלום מה לעשות בעולם־הזה, כי כל תכלית ירידת נשמתו לעולם־הזה, הוא בשביל שיתגלה ויפוצו מעינותיו החוצה! והראה באצבעו עלי ואמר: ״הוא אדם, יודע את כל המעשה בשביל מה בא לעולם־הזה ובמשך הזמן אתן רשות לתלמידי אדם שיגלה לו את כל המעשה מהחל ועד כלה, ואז הוא יבין שהצדק אתי ועם תלמידי מרדכי הצדיק, ויגיד לבנו בשמי שעד שיתגלה בל יוסיף לראות פני".
בגמרו דבריו אלה, נעלם רבי אליעזר ז״ל ואני עמדתי נבהל ומשתומם מכל אשר ראו עיני בזה, מעשים נוראים ונפלאים.
■
והנה אחרי זה ביום ב׳ בשבוע, נתגלה אלי מורי־ורבי הקדוש ואמר לי שלבו הקדוש נוקפו, פן חס־ושלום לא יסכים הנסתר הקדוש ר' ישראל נ״י להתגלות. ומו״ר כבר אודיע לו על־ידי אביו ז״ל שלא יראה אותו מעתה עד אחרי התגלותו, לכן פקד עלי מו״ר הקדוש שהדבר תלוי בי, שאני הודיע לקדוש הנעלם ר׳ ישראל נ״י, ממנו, לכן גמרתי בלבי לנסוע לק״ק רישא ששם נמצא כעת ידי״נ הקדוש הר׳ מרדכי הצדיק נ״י, והוא בטח יודע איה מקום כבוד הקדוש ר׳ ישראל הנ״ל. עשיתי כדבריו ונסעתי לק״ק רישא, והנה על־פי סיבה מן השמים הוא עקר ממקומו למדינת אשכנז ולא ידעתי גם־כן איה מקום קדשו של הקדוש ר' מרדכי הצדיק.
כללו של דבר, כל דבר שהוסכם בלבי לעשות, בכדי שאגלה מקום כ״ק ישראל נ״י היה לשוא. הבנתי כי מהשי"ת דבר הסתרו ועל־פי דרכי ההשגחה הנסתרות והנעלמות מבני־אדם הגלוי רק לו לבדו. חיכיתי שמא יתגלה אלי מו״ר, אבל לשוא תוחלתי. חודשים עברו ולא ראיתיו. התחלתי לנסוע ממקום למקום ומכפר לכפר, לחפש אחרי הקדוש הנסתר ר' ישראל הנ״ל, חיפשתיו ולא מצאתיו, עד שגמרתי בלבי לעזוב הדבר. כי הלא גלוי וידוע לפני השי״ת, שבכל רמ"ח אברי ושס״ה גידי מסרתי את עצמי ממש במסירות־נפש גדולה בכדי לקיים פקודת מו״ר הקדוש, אבל רואה אני בחוש שמן השמים הוא, שבל אתראה אתו, ומה אוכל לעשות עוד יותר! לכן גמרתי בלבי לחזור לביתי ומה שיהיה – יהיה הכל לטובה, כי ראיתי שיד השי״ת בזה הענין ומאתו לא תצאנה הרעות רק הטוב.
והנה בלילה, בעת השינה במלון, ראיתי את כ״ק מו"ר בחלום ואמר לי: ״רואה אני אדם, שמן השמים מעכבים שתוכלו שניכם להפגש. הטעם גלוי וידוע רק לאין־סוף, דלית מחשבה תפיסה ביה כלל והוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, לכן עצתי היא שתכתוב את כל הדברים בכתב, ואת הכתבים תתן לבנך, והוא ימצא את הדרך למסור את הכתבים״. מו״ר חזר על הדברים ונעלם ממני ואני התעוררתי.
מיד נסעתי עד שהביאני השיי׳ת בשלום לביתי. מצאתי גם־כן ב׳׳ה את כל בני ביתי בריאים ושלמים. נגשתי מיד לכתיבה ובמשך שבוע היה הכל מוכן ומסרתי לבני היקר בר לבב יחי', שיתחיל לחפש את כ״ק נ״י. גמרתי בלבי לעזוב הענין מכמה טעמים, ומה שיהיה יהיה. הלא אני איני חייב בזה חס־ושלום, כי עשיתי הכל מה שביכולתי.
■
והנה נגלה אלי מורי ורבי הקדוש ואמר לי שהוא אינו יכול בשום־אופן לגלות לי איה מקום כ״ק יחי׳, רק אמר לי שכ״ק יחי' מתבודד בכל יום בין ההרים בסביבת קיטוב, ולכן עצתו שאשלח עוד פעם על־ידי בני יחי׳ את כל הכתבים, ובני נ״י יטמין אותם תחת אבן בין ההרים אשר מסביב לק״ק קיטוב, ואז בעזרת השי״ת בטח יגיעו לידו. ושמחתי מאוד והאמנתי באמונה שלמה כי אי״ה אצליח בזה ואקיים פקודת מו״ר הקדוש.
נתתי בידי בני יחי׳ את כל הכתבים וכו' ושלחתיו שיטמנם תחת אבן שם בין ההרים, ותפילתי שגורה בפי להשי״ת כי יקבלם שם, ויקיים כל הכתוב בהם בפקודת מו״ר, ויתגלה ויטהר ברוח שפתיו את כל הארץ ואז ומלאה הארץ דעה את השי״ת, ובזה תתקרב הגאולה במהרה בימינו אכי״ר. ואני הקטן מצדי – אם כי לא ידעתיו – מבקש מכ״ק יחי' שבל יסרב חס־ושלום, כי הלא זהו רצונו יתברך ואם־כן מה לו החילוק. בין כך ובין כך הוא מקיים רצון השי״ת. ובפרט שעל־פי קבלת אדמו״ר הקדוש, תלויים בו תיקון ישראל ותיקון העולם.
■
תסמרנה שערות ראשי – כותב הבעל־שם־טוב לגיסו רבי גרשון מקיטוב – כי אין דעתי נוחה כלל להתגלות, ולקחת על עצמי דבר כבד כזה, כי מי אני, הלא יש גדולים וטובים ממני בלי שום ספק. אבל גיסי יקירי חביבי, מה אוכל לעשות אם מהשי״ת יצא הדבר ובפרט שכ״ק מו"ר הקדוש מסכים לזה ודברי קדשו שלא יתראה אתי עד אשר אשמע לקול הי מדבר מתוך גרונו, לכן גמרתי בלבי להתגלות!… ידעתי בבירור שיהיו לי מסטינים ומקטרגים נגד ההתגלות, אבל בהשי״ת בטחוני.
(פנימיות 46 – ״התמים")