מעשה בחסיד אחד בשם רבי עוזר וינוקורבסקי. הוא נקרא להתייצב בפני שלטונות הצבא, פעם אחר פעם, חמשה במספר, ובכל הפעמים שנאלץ היה להתייצב בפני הועדה הרפואית שרוי היה במתח וחרדה גדולה. בצר לו פנה אל רבי לוי־יצחק וביקש את ברכתו והדרכתו כדי שיזכה להנצל מצפורניהם. כאשר ראה הרב את צערו וסבלו של אותו חסיד, נתן לו הדרכה מפורטת את אשר עליו לעשות. הוא אמר לו באיזה יום יתייצב בפניהם ובאיזו שעה, אלו פרקי תהלים יאמר לפני־כן, וכמה מטבעות יתן לצדקה, כן אמר לו, כי בעת שיעמוד בדלת הכניסה יצייר לעצמו במחשבתו – את שם ה' – ורק לאחר־מכן יתייצב בפניהם. הרב נתן לו את ברכתו והבטיחו שלא יאונה לו כל רע. כן ביקש ממנו כי לאחר גמר התייצבותו יבוא אליו להודיעו מכל אשר ארע אותו שם.
מספר ר' עוזר על מה שעבר עליו בעת שהתייצב לפני חברי הועדה: באותו יום שבאתי לשם, עשיתי בדיוק, כפי שהורה לי רבי לוי־יצחק, ואחר נכנסתי להתייצב בפני אנשי הועדה. נכנסתי לחדר הגדול, בחדר זה עמדו מספר שולחנות, וליד כל שולחן ישב רופא מומחה, אשר תפקידו היה לבדוק את המועמד, באותו שטח רפואי שהוא התמחה בו. עברתי את הביקורת של כל אחד מהרופאים הללו, איש איש בתחום שהוא מופקד עליו, וכל אחד מהם רשם על־גבי הגליון את חוות דעתו.
לבסוף, לאחר שעברתי סדרת בדיקות זו, נגשתי אל הפקיד לקבל את ההחלטה הסופית של הועדה. – הסתכל עלי הפקיד במבטי חמלה, ושאל אותי: מה מתרחש איתך, מסכן שכמוך? – הרי כל אחד מהרופאים מצא אותך חולה במחלה אחרת?״… – כך, מסיים רבי עוזר את סיפורו המפליא – "קבלתי שחרור מהצבא, בזכות רבי לוי־יצחק״.
מסירות־נפש בכלא
פרופסור לא יהודי שהיה עם הרב בכלא, סיפר פעם לרעייתו הרבנית חנה ע׳׳ה: לעולם לא אשכח איש דגול זה, מוחו החריף, ידיעותיו המקיפות ואומץ־ליבו הנדיר!
ארבעה היינו בתא אחד, ואנו השלושה, הצלחנו להחזיק מעמד הודות לאומץ־רוחו והשפעתו הקוסמת, לבל ניפול ברוחנו – למרות כל הצרות והגלים הזועפים העוברים עלינו. בתקיפות וללא חת עמד על עקרונות דתו. עובדה שהפליאה אותי ביותר היא – ממשיך המספר – שיום אחד הגיעה הפקודה לכל האסירים לגלח את זקנם. כמה מהאסירים ביניהם רבנים ויהודים דתיים, ניסו להתנגד, אך מאומה לא עזר להם והפקודה יצאה לפועל. לא־כן הרב, כאשר הגיע תורו, עמד כצור חלמיש וקרא בתוקף: "את זקני לא תורידו בשום פנים ואופן"! דבריו שנאמרו בתקיפות כה רבה, הבהילה אותם ועזבוהו לנפשו.
היתר־יציאה
סיפר הרה״ח ר׳ יעקב לבקובקר: ״שנים על שנים הגשתי לשלטונות הסובייטיים בקשות להיתר־יציאה, ותמיד דחוני בלך־ושוב ולא נתנו לי את האישור המבוקש. בינתיים מצבי הלך ונעשה קשה יותר ויותר, איבדתי את פרנסתי, ולא היה לי במה לפרנס את בני־משפחתי. לימים פגשתי באחד מתושבי אלמא־אטא, שם מצוי ציונו של הצדיק רבי לוי־יצחק. סיפרתי לו על מצבי העגום, מסרתי לו מכתב פדיון־נפש, על־מנת להביא לציון הצדיק, וביקשתיו שיבקר על ציונו בשמי ובשליחותי, ויתפלל שם לישועתי הקרובה.
מילא השליח אחר שליחותו, קרא והניח את הפ״נ על הציון, ובכה במר־ליבו על צרת חבירו. וראה זה פלא: למחרת ביקורו של השליח על הציון – קיבלתי ידיעה שעלי להתייצב במשרד ״אוביר״. עוד באותו יום ביקרתי שם, ובו במקום הגישו לי היתר־יציאה לעזוב את גבולות המדינה.
הרבי שולח לציון אביו
סיפר הרה״ח וכו' ר' יעקב רסקין ע״ה: ״מעשה באחד החסידים אשר התקשה במאוד בהשגת היתר־יציאה מברית־ המועצות. הוא עשה נסיון אחר נסיון, אך הכל היה לשוא, ואת ההיתר המיוחל – לא קיבל. הוא ביקש מאחד מחביריו שזכה לעלות לארץ־הקודש, שיזכירהו לטובה אצל כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו.
כ׳ק אדמו״ר שלח לאיש זה את תמונתו ויצווהו ללכת לציון אביו הרה׳ק ר׳ לוי־יצחק נ״ע ולומר שם – כי הוא שליח מבנו המבקשו לעורר רחמים עליו, שיזכה לצאת ממדינה זו. השליח נסע מיד לאלמא־אטא, עשה ככל אשר צווה ונשאר שם כשבוע ימים. כאשר חזר הביתה מצא להפתעתו את ה״היתר־יציאה״ מוכן על שולחנו״!.
"מקלו של הרב״
הרה״ח ר׳ הירשל רבינוביץ ז״ל, שהיה משמשו הנאמן של הרב, בעת גלותו, שומר היה על מקלו של רבי שלוי־יצחק, וכל אימת שהיה זקוק לפעול פעולה של הצלת נפשות, או לחדור למקום־סכנה, היה לוקח עימו את מקלו של הצדיק, אשר ראה בזה סגולה בדוקה להצלחה ולהצלה.
סיפר הרה״ח וכו' ר' אליעזר ננס ע״ה: ״באייר תשט״ו השתחררתי ממחנות הריכוז לאחר עשרים שנות ישיבה במאסר. הגעתי לידידי אשר גר בעיר גדולה ברוסיה, שם הגיע לדירתו קצין גבוה מהמשטרה החשאית, מלווה בשלשה שוטרים, לקח ממני את תעודתי והודיע לי כי לפושע כמוני אסור לגור בעיר זו הקרובה לגבול. חברי לקח אותי אל ר׳ הירשל ז״ל שישתדל בעדי. ר' הירשל נענה ואמר: הנה אני לוקח את מקלו של ר' לויק, ובע״ה, בזכותו של ר׳ לויק ירשם בפספורט (דרכון) שלכם, על הרשות הניתנת לכם להתגורר כאן!
ר׳ הירשל יצא לדרכו ובידו המטה – מקלו של הרב, כעבור שעה הגיע ר' הירשל חזרה ובידו ה״פספורט״, כתוב וחתום בחותמת של המשטרה על הרשות הניתנת לו להתגורר בקביעות בעיר זו.
ב׳ מנחם־אב הוא יום ההילולא של כ׳׳ק הרה״ק הגאון החסיד והמקובל הרב לוי־יצחק זצוק״ל שניאורסאהן – אביו של כ׳׳ק אדמו״ר נשיא דורנו. גאון וקדוש זה, נסתלק בשנת ה׳תש׳׳ד, מתוך יסורים שפקדוהו, עקב מאסר וגלות שנכפתה עליו על־ידי ממשלת הזדון ברוסיה, זאת עקב היותו הרב הראשי של יקטרינוסלב, לוחם מלחמות ה׳ במסירות־נפש, ללא חת. בקרוב ממש ״יודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך״, אכי״ר.
(מסדרת הספרים ״תולדות לוי־יצחק״ [א,ג]
מאת הרב נ.צ. גוטליב)
(פנימיות 45)