צעקת הנפש – "משיח עכשיו"!
שאלה: מדוע חסידי חב״ד מדגישים כל כך את ענין ביאת המשיח, בכל פעולותיהם ודיבוריהם, האם לא יהיה יעיל יותר, להפיץ את המעיינות בצורה מתונה וסולידית יותר?
תשובה: הבה נקרא את דברי הרבי עצמו בענין זה ו״ישמע חכם ויוסיף לקח״. (משיחת ש״פ צו ה׳תשמ״ה – ״התוועדויות בלה״ק״): וזו לשון קדשו: ישנם יהודים שטוענים ש״טוב להם בגלות״ – רחמנא ליצלן, ומצדם – יכול מצב הגלות להימשך עוד אלפיים שנה… דבר הכי מבהיל אפילו לחשוב כן, ועאכו״כ לומר כן בדיבור! ואעפ״כ – אין פוצה פה ומצפצף!…
והסיבה לדבר – מפני שאלו שצריכים לצעוק ״משיח נאו״, מתביישים לעשות זאת… ולא עוד, אלא שהם בעצמם תמהים על כך – לשם מה היא הצעקה ״משיח נאו:
הקב"ה זיכה אותו להיות במצב שביכולתו ללמוד תורה ולקיים מצוות בהידור מתוךהרחבה, וללא כל מניעות ועכובים. ואכן, מתנהג כן בפועל – לומד תורה, נגלה וחסידות, בהתמדה ושקידה, מקיים מצוות בהידור, ועוסק בעבודת התפלה כהוראת רבותינו נשיאנו, ולא רק בזמנים מיוחדים, בשבת ויו״ט, אלא אפילו בתפלת מנחה פשוטה ("אין א פשוט׳ע מנחה") בימות חול! ובמילא, יש לו גם את הענין דעבודת הקרבנות – בעבודה הרוחנית, בתכלית השלימות.
ומה שאינו יכול (ואדרבה: אסור לו) להקריב קרבן בפועל, ״כמצות רצונך״ – אין זו אשמתו כלל, ואין בכחו לשנות את המצב;
..יהודי יכול להמצא במעמד ומצב טוב ונעלה, הן בגשמיות והן ברוחניות, לומד תורה ומקיים מצוות מתוך הרחבה, אבל כיצד יכול הוא לנוח ולשקוט כאשר עדיין לא באה הגאולה האמיתית והשלמה?!… היתכן שאינו מרעיש עולמות בקריאה וצעקה ״משיח נאו״?!…
בשעת התפלה, ק״ש שעל המטה וכו' – עליו לצעוק ״שמע ישראל״, אבל בשאר הזמנים – עליו לצעוק ״משיח נאו״!…
יש לו אמנם כל טוב עוה״ז ועוה״ב – אבל איזה ערך יש לזה לעומת הגאולה האמיתית והשלמה?!… כל הגילויים הכי נעלים שהיו אפילו בזמן שביהמ״ק הי' קיים – לא הגיעו אלא עד חיצוניות עתיק בלבד, וא״כ, איזה ערך יש לזה לעומת הגילוי דפנימיות עתיק שיתגלה לעתיד לבוא?!…
ובלשון הכתוב: ״מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ״, כידוע לשון אדמו״ר הזקן בעת דביקותו: ״איך וויל זע גאר נישט, איך וויל ניט דיין ג"ע, איך וויל ניט דיין עוה״ב כו', איך וויל מער ניט אז דיך אליין"…
אמנם מספרים זאת על אדמו״ר הזקן, ואצלו גופא בעת דביקותו, אבל אעפ״כ, אדמו״ר הצ״צ גילה וכתב את הדבר בספר המצוות שלו, ורבותינו נשיאינו ציוו לפרסם את הדברים באופן של דפוס, לדורי דורות, כדי שכולם ידעו את הדבר, ומזה ילמדו גם בנוגע לעבודתם – ש״אפס קצהו ושמץ מנהו״ צריך להיות גם אצלם!
ועד שענין זה שייך אפילו אצל פשוט שבפשוטים – כלשון הידוע ״אני מתפלל לדעת זה התינוק״, שתפלתו – לעצמות ומהות, "אליו ולא למדותיו״, כפירוש אדמו״ר הזקן ש״אליו״ קאי על עצמות ומהות, ״דיך אליין״…
…וזהו תוכן הצעקה ״משיח נאו״, – שאין חפצים בשום דבר, לא ג״ע ולא עוה״ב כו', כי אם ״דיך אלייף… וכאמור, ״עמך לא חפצתי״: עבודתו היא אמנם ״בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך״, אבל ה״חפץ״ שלו, ״חפץ״ שלמעלה גם מ״מאד״, אינו בשום דבר, כי אם ״דיך אליין"! ולכן צועק ״משיח נאו״ – מכיון שבגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו יהי׳ הגילוי ד״פנימיות עתיק״ – בלשון הקבלה, ובאותיות פשוטות: ״ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר גו״; ״כבוד״ – קאי על בחי׳ המקיף, ובזה גופא – עד לתכלית העילוי, בחיי פנימיות עתיק.
והנה, הנהגה זו צריכה להתבטא גם בשעה שהולך לדבר עם הזולת – שלכל לראש עליו לצעוק ״משיח נאו״!… ולצעוק עד כדי כך, שגם הזולת עצמו יתחיל לצעוק ״משיח נאו״!…
לכאורה, יכול מישהו לטעון: היתכן, כאשר רוצים לפעול על הזולת – צריכים להתנהג כמו ״ג'נטלמן״… לכל לראש צריכים לתת לו ״שלום עליכם״, ולשאול אותו: מה שלומך ואיך אתה מרגיש, ובשפת המדינה דוקא: ״האו דו יו דו״, ואח״כ להתעניין בשלום אשתו ובני ביתו, לשאול אותו כיצד מתנהלת פרנסתו, מה עשה ומה מתכונן לעשות, וכיו״ב, ואח״כ להתחיל לדבר עמו אודות עניני יהדות, החל מאל״ף־בי״ת של יהדות, עד שיגיע ל״אחרית הימים״, ״אט אט קומט משיח״…
– הנהגתו, טוען הוא, כהנהגת הבעש״ט… כידוע הסיפורים אודות הבעש״ט שהי׳ מתעניין בשלומו של כל יהודי ובני ביתו, בפרנסתו וכו', כדי שישיב ״ברוך השם״, ורק אח״כ הי׳ מדבר עמו אודות יהדות, אבל להתחיל לצעוק ״משיח נאו״ – הנהגה מוזרה היא זו… אדרבה – טוען הוא: ״דברי חכמים בנחת נשמעים״, בישוב הדעת ובמתינות (״סטאטעשנע״), ״עקב בצד אגודל״, וא״כ איזה רושם על הזולת – טוען הוא – תעשה הצעקה ״משיח נאו״?!…
הנה לאמיתו של דבר – ההיפך הוא הנכון: אדם נורמלי לחלוטין – לבוש כאדם נורמלי ומדבר כאדם נורמלי כו', ולפתע מתחיל לצעוק ׳׳משיח נאו״… דוקא הנהגה כזו היא־היא זו שפועלת ומעוררת אצל הזולת את הפנימיות שבו, שלאמיתו של דבר גם נפשו צועקת ״משיח נאו״?!…
מצד פנימיות נשמתו – חפצו ורצונו של כאו״א מישראל בגאולה האמיתית והשלימה, ״משיח נאו״; צריכים רק להסיר את הקליפות החיצוניות,. המכוסה אף היא בשכבת אבק ובוץ… כדי לגלות את פנימיותו. ולכן: כאשר יגש אליו על כל גינוני הנימוס – לא יוכל אפילו להוריד את האבק והבוץ שמכסה על הקליפה החיצונית, משא״כ כאשר יגש אליו ויצעק משיח נאו", ״הער זיך איין, אידן דארפן האבן משיח׳ן.. – עי״ז יסיר את הקליפה החיצונית, ובמילא תתגלה פנימיות נשמתו!
(פנימיות 53 ניסן תשנ"ח)