כיצד להתייחס לעיכוב הגאולה מאז בשורת הגאולה?

קרדיט
{שדה למרגלות הרי נפתלי, חלק מעמק החולה – מאת Noa Cafri, Attribution, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=2218330}

 

שאלה: מכיון שכבר עברו כמה שנים מפרסום בשורת הגאולה ״הגיע זמן גאולתכם״ ע׳׳י הרבי, היתכן שמכיון שכן, כנראה שחלפה שעת הכושר ח״ו ? ומה עוד יש לעשות?

תשובה: את דברי הרבי יש להבין עפ״י דברי קדשו הוא, מה שאמר הוא בעצמו בענין שאלה כזו, ובזה ״פסק על עצמו״, ונתן הדרכה ברורה למצבנו, עד ביאת המשיח בקרוב ממש.

וזה לשון קדשו בהתוועדות פורים ה׳תשמ״ז:  ״הגמרא (בזמנה) קבעה ש״כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה״, שלאחרי זה באו רש״י, תוס' , הפוסקים,  הראשונים והאחרונים, ובמשך הדורות כולם למדו ענין זה כפי שהוא בגמרא, ברמב״ם, בפוסקים ועד לאחרוני האחרונים.

אמנם, לימוד ענין זה היה רק מזמן לזמן, עד שבא כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו והכריז ב"שטורעם" – "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה"! וציוה להדפיס ולהפיץ את ההכרזה בפרסום גדול וב"שטורעם" דוקא, ולמרות שהיו לו מפני זה קשיים (אינני רוצה להשתמש בביטוי חריף יותר, אף שהיו לו הרבה יותר מסתם קשיים), אעפ״כ המשיך לפרסם את ההכרזה הזו וציוה להדפיסה כדי שתשאר לדורות הבאים אחריו, והענין נמצא בדפוס גם עכשיו, רק צריך להוריד את הספר מהמדף ולקרוא זאת עוה״פ (אבל לא רק בתור חזרה על הישנות, שהרי אם דברי צדיקים בכלל עומדים לעד, עאכו״כ בענין עיקרי כל־כך שהוא עצמו ציוה להדפיס).

וכמדובר כמ״פ – דווקא לדבר בולט לא שמים לב: ענין הקיצין נמצא כבר בכמה וכמה ספרים, החל מהרס״ג, וכן הרמב״ם וכן בספר ״מגילת המגילה״, ועוד, לאח״ז התפרסם גם "קץ" בשם אדמו״ר הזקן, ועושים מכל זה "שטורעם" – אבל לא שמים לב שגם בשיחות שנדפסו בדורנו (וע״ע היו בכתב או נעתקו ב״קופיר״ ביותר מהעתקה אחת) – ישנם קיצין החל מ״קץ״ שנאמר ע״י אדמו״ר (מוהרש״ב) נ״ע על שנת תרס״ו (וכיו״ב, כמוזכר כמ״פ) ועד לקץ שנדפס בימינו ב״הקריאה והקדושה״ על שנת תש״ג, תש״ד וכו׳ (כנדפס שם).

וא״כ רואים שמאז ש״כלו כל הקיצין״ בזמן הגמרא, עברו שנים רבות כל כך, עד שבשנת  תרס״ו ישב אדמו״ר נ״ע בהתוועדות ואמר ״קץ״ על שנה ההיא – אבל הענין נשאר רק אצל אלו שהשתתפו בהתוועדות או אצל אלו שהגיע לידם העתק השיחה, ואחר־כך לא דיברו ע״ז במשך עשרות שנים, עד שבא כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו והחל (במקום אחר) גילה את פתגם הצמח־צדק שענין הנדפס הוא לדורות – ובזה התכוין לרמז אודות תוקף הדברים שבדפוס גם לאחרי חיים חיותו בעלמא דין!

ומזה מובן, שכל הקיצין שנאמרו בכל הדורות החל מזמן הגמרא ועד לקץ הנ״ל שנתפרסם ונדפס ע״י כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, לא נאמרו לשעתם בלבד, אלא שהענין הוא בכל התוקף גם בשנים הבאות, ואם־כן, מתחזקת עוד יותר (ווערט נאך שטורעמ׳דיקער״) השאלה "עד מתי"!

ועיקר השאלה היא כיון שמדובר אודות קץ שנאמר ע״י נשיא דורנו וגם מאז כבר עברו עשרות שנים!

והנה, חפשתי מה יכול להיות הביאור בדבר עד שהביאור היחיד שמצאתי הוא, שמעתה העניו עבר מ״הנשיא הוא הכל״ אל "הכל", היינו לכל אחד ואחד מישראל.

כלומר: כל עוד הי׳ העניו ד"הנשיא הוא הכל" וכל אנשי הדור היו מסורים אליו וכו', אפשר הי׳ לצאת ידי ־ חובה עי״ז ולומר שהענין שייך לנשיא הדור בלבד, אלא שאעפ״כ בפועל ”עדיין לא בא", אבל לאחר ירידת הדורות, כאשר המצב הוא ד״אכשור דרא״ בתמי', וביחד עם זה הולכים ומתקרבים לזמן ד״בעתה״ ו״אחישנה״ (כמבואר בסוף דרושי פורים בשערי אורה) – הרי עכשיו נהי' הכרח גדול יותר לעסוק בזה, וממילא הדבר נמסר לכאו׳׳א מישראל.

ובנוגע לפועל – יש לפרסם, ביתר שאת ויתר עוז, עד שהענין יגיע לידיעתו של כאו״א מישראל, אשר ע״י מעשה אחד ויחיד, דיבור אחד ויחיד, או מחשבה אחת יחידה, ביכלתו להביא ישועה והצלה לעולם, כפס״ד הרמב״ם!… עד כאן לשון קדשו. והדברים מאירים כנתינם.

(פנימיות 41, ניסן ה'תשנ"ז)