איך יתכן שהרבי יקום לתחיה לפני הגאולה,הרי תחה״מ היא לאחר הגאולה?

{מרכז חב"ד העולמי 770 קובץ זה מופיע תחת הרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה 3.0 לא מותאם}

שאלה:

ידוע שתחיית המתים היא השלב האחרון של הגאולה, לאחר בנין בית המקדש ולאחר קיבוץ גלויות. וא״כ איך אפשר להאמין עתה שהרבי, אותו רבי שהכרתם לפני ג׳ תמוז, יהיה זה שיקום עכשיו בתחילת תהליך הגאולה ויבנה את ביהמ״ק?

תשובה:

א.   ראשית עלינו להקדים שוב, שהאמונה הזאת שהרבי יקום בתחילת תהליך הגאולה, והוא יהיה המשיח, מבוססת על דברי הרבי עצמו. כאשר הסתלק הרבי הריי״צ, חינך אותנו הרבי איך להסתכל על מצב כזה של הסתלקות נשיא הדור שהיתה אז ושיכולה להיות בעתיד. וכך אמר בש״פ זכור תש׳׳י: ״על ידי חיזוק ההתקשרות בלימוד תורתו בקיום הוראותיו.. נזכה תיכף להתראות עם הרבי בעיני בשר, והרבי יוליכנו אל הגאולה״. ובחג השבועות תש׳׳י: ״השי״ת יעזור שיבוא כ״ק מו״ח אדמו״ר, כפי שהוא מלובש בגוף, ויוציאנו מהגלות!״.

מובן שכפי שכל דברי הרבי מבוססים על פי הלכה וקבלה,

כך גם ענין זה שמשיח יקום לתחייה ויבנה בית המקדש, יש לו יסודות איתנים בכל חלקי התורה. וכפי שאמר אז: ״הסדר הוא אמנם שתחיית המתים תהיה לאחר ביאת המשיח, אבל יחידי סגולה יקומו לתחי׳ קודם ביאת המשיח. ולכל לראש – כ״ק מו״ח אדמו״ר, שיחזור ויתלבש בגוף, ויבוא ויאסוף את כל בני ישראל ויכריז: הגיע הזמן לצאת מן הגלות, בואו ונלך לארצנו הקדושה!״.

ב.  ואמנם הרבי עצמו הביא בכמה הזדמנויות מקורות לזה מהמבואר בזוהר הקדוש (ח״א קמ, א) שיש צדיקים שקמים בתחילת ימות המשיח. וכך מפורש בגמרא (יומא ה, א) שכבר בתחילת הגאולה "משה ואהרן עמהם״. וכן הוא בפשטות בתוס׳ (פסחים קיד, ב. ד׳ה אחד) ״שכשיבנה (בית המקדש) משה ואהרן יהיו עמנו". והרבי לומד ממקורות אלו שכן יהיה בפועל שהצדיקים הגדולים יקומו בתחילת ימות המשיח (וזאת אע״פ שתחיית המתים הכללית תהיה רק ארבעים שנה לאחר קיבוץ גלויות ־ זוהר שם קלט, א. וראה ברכות מט, א. תנחומא נח יא).

ובליקוטי שיחות ח״ב ע׳ 518 כותב הרבי: "שבקרוב יהיה והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם, והרבי יוציא אותנו מהגלות״. ומוסיף לבאר בזה שתחיית המתים של יחידים היתה גם בעבר ״וכידוע כמה סיפורים בש״ס ומדרשים ומצדיקים שהחיו מתים. וכמאמר רז״ל זוטי דאית בכו מחיה מתים (ע״ז י, ב)״.

ג.  והנה מבואר בחסידות, שהשכר ד׳גן עדן׳ הוא ע״י עסק התורה, והשכר ד״תחיית המתים״ הוא על קיום המצוות. (תורה אור יתרו עג, ב. סהמ״צ להצ״צ טו, ב. ד׳ה כי ישאלך עטר״ת רפ״ב, סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ לד). ומעתה, האם היה עוד מישהו מאז מתן תורה, שפעל כל כך הרבה קיום מצוות מעשיות בפועל ממש ע״י בני ישראל כמו הרבי ?!

כמה מליוני יהודים הניחו תפילין בזכותו, כמה מליוני נרות שבת קודש הודלקו ע״י הוראתו, כמה מליוני מטבעות ושטרות ניתנו לצדקה בשליחותו, וכך בכל שאר המצוות המעשיות. ומה הפלא שהוא דוקא יעמוד ראשון בתחייה ויגאל את עם ישראל מהגלות.

ד.   והנה גם בספרי הלכה מוצאים אנו את החידוש הזה, שתחיית המתים של גדולי הצדיקים היא בתחילת ימות המשיח, שזה זמן רב לפני תחיית המתים הכללית. וכן מבאר גם ה״ערוך לנו" (נדב סא, ב. בביאורו לתוד׳ה אמר) וז״ל: ״נראה לענ׳׳ד ע״פ מה דאמרינן (יומא ה,א) כיצד מלבישן לעתיד לבוא, לעת״ל לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם ע״ש. הרי דפשיטא להגמרא דלכשיבנה בית המקדש וישוב העבודה יקומו משה ואהרן ובניו בתחיית המתים, אף שזה עדיין אינה עת התחייה לכל העולם, שהרי אין בין זה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות. וכן איתא בזוהר שלעת המשיח יקומו צדיקים גדולים בתחיית המתים. ועל זה אמר רבי יוחנן בסנהדרין (ריש פרק חלק) שיתנו תרומה לאהרן הכהן״.

ה.  ובשו״ת רדב״ז ח״ג סימן א׳סט (תרמ״ד) כתב כן להלכה פסוקה וז״ל: ״שאלת ממני ידיד נפשי על זמן התחייה, לפי שקבלת מאבותיך שהוא סמוך לאלף השביעי עם הכנסת שבת העולם שכולו מנוחה וק״ל. א״כ הצדיקים וחסידי עליון אשר מתו על קדושת שמו בגלות, לא יראו בטובתן של ישראל ולא ישמחו בשמחתן? תשובה: כל ימי הייתי מצטער על דבר זה, עד שראיתי דברי הריטב״א ז״ל בשם רבותיו נ״ע דאיכא תרי תחיות. אחת פרטית לצדיקים שמתו בגלות, והיא סמוכה לביאת המשיח, ויזכו לכל ימות המשיח בגוף ונפש ויראו בטובתן של ישראל ובבנין הבית, וישמחו בשמחת חלף עבודתם וכו׳. ואחת כללית והיא סמוכה להכנסת שבת כאשר קבלתי, והוא נקרא עולם התחייה, ועליה נאמר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וכו׳.

״שוב ראיתי שזה מוסכם דשתי תחיות יש, ועל התחייה הראשונה נאמר בנבואת זכריה בן ברכיהו עוד ישבו זקנים וזקנות בשערי ירושלים. …ומדקאמר קרא עוד ישבו זקנים וזקנות וכו׳ מרוב ימים, משמע שעל התחייה הראשונה הוא מדבר, דאילו על האחרונה אין שם לא זקנה ולא רוב ימים, כי מיד יכנס השבת שהוא מנוחה לחיי העולמים, ועולם שכולו שבת. וזכור תמיד ענין זה, כי היא נחמה גדולה לסובלי צרות הגלות ועול השעבוד, כי עדיין תראה עיניהם ציון נוה שאנן וארמון על משפטו, ועבודת הקודש על מתכונתה במהרה בימינו אמן״, עכ״ל הרדב״ז. ועוד כתב הרידב״ז בספרו מגדל דוד (פ״ג,א): ״…ואותם שמתו על קדושת שמו… וא״כ לא יראו בטובתן ישראל. לכן אמרו כי שתי תחייות הן, אחת פרטית לאותן הצדיקים אשר מתו בגלות ולא ראו בטובה, כדי שיזכו לראות בטובתן של ישראל, ואחת כללית לסוף האלף השישי וכן הסכימו חכמי הקבלה והרמב״ן והרשב״א והריטב״א ז״ל.. והוא אמת אין בו ספק״.

ו.  ועל פי כל מה שנתבאר לעיל, יש לומר עוד, שכל הסדר של תחיית המתים שבאה לאחר בנין בית המקדש וקיבוץ גלויות, אינו שייך כלל לענינינו, מאחר שכאמור ״יעקב אבינו לא מת״, ובמילא התחייה מההסתלקות הזאת אינה מסוג התחייה של אלו שיקומו בתחיית המתים. ויש לומר שזהו מה שאמרו בגמרא שמשיח יכול לבוא ״או מן חייא או מן מתייא״, כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והוא גם מן ״חייא״ כיון שהוא נשיא הדור הזה ו״לא מת״, וגם מן מתייא כיון שעבר את ענין ההסתלקות לעיני בשר.

(פנימיות 13 – מתוך הקונטרס "הנסיון האחרון", מנחם אב תשנ״ד שאלות ותשובות עם הרב שלום דב וולפא)