שאלות ותשובות מאת הרב שלום דב וולפא
שאלה: העובדה היא שבמשך דורות רבים, הרי הנשיא של חב״ד היה נשיא הדור, צדיק הדור והנשמה הכללית שבדור. ובודאי שואל כל חסיד את עצמו היום, מיהו נשיא הדור עתה! מיהו צדיק הדור! מיהי הנשמה כללית?
תשובה:
א. בכדי לענות על שאלה זו, נקדים את דברי הנביא עמוס (ט, יא): 'ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת״. ובביאורי הזוהר לכ"ק אדמו״ר הצמח צדק עמ׳ תע"א-ב, שמלך המשיח נקרא בגמ׳ (סנהדרין צו, ב) 'בר נפלי', וזהו ״כמו הנפל שמסתלק הנשמה והחיות מהגוף… כגוף בלי נשמה שאין נגלה בה החיות'. ומביא שם פירוש הרמ״ז לזוהר פ׳ וישלח, שכתב: 'ידוע שהחיים הם מבחינת החסדים והמיתה היא מן הגבורות כו׳ ודוד היה מן המלכות כו׳ והיא אספקלריא דלא נהרא דלית ליה מגרמיה כלום כו', והיא בחי' חושך כו'". וזהו הפירוש ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, שהקב"ה מקים את המשיח שנמצא במצב שדומה לנפל שאין בו רוח חיים בגילוי.
ובמלבי״ם עה"פ כתב: 'תחילה היה בית דוד בנוי ומשוכלל כבית קבוע, משתלשלת בבני דוד מדור דור. ואח״כ לא היה בית קבוע רק סוכת עראי, וזה היה בבית שני משנתבטלה מלכות בית דוד… ובכל זאת היו עדיין נשיאים מזרע בית דוד, שזה דומה כסוכת עראי, ואח״כ נפלה גם סוכת דוד, כי בגלות החל הזה בטלו גם הנשיאים ואין זכר ונשיאות למלכות בית דוד,! ואז יקים ה' סוכת דוד".
והנה המלבי"ם מדבר על ביטול הנשיאים שהיה בזמן הגמרא, וזה ע"ד דברי בני רבי חייא בסנהדרין (לח, א): 'אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות בישראל, ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל'. אבל הרי אח״כ שוב קמה הנשיאות מבית דוד וגם ניצבה, וזה היה כשהתגלה הבעש"ט הקדוש שהיה ניצוץ משיח, ושוב היתה סוכת דוד קיימת (ולהעיר ש"סוכת דוד" בגימ׳ תצ"ד ־ שנת התגלות הבעש״ט).
וידוע שפנימיות תורת הבעש״ט נמשכה בנשיאי חב״ד שהם אלו שעסקו בהפצת המעיינות חוצה. אלא שסוכת דוד זו היתה קיימת במשך 260 שנה תצ'ד-תשנ'ד (10 פעמים שם הוי׳), עד שבג׳ תמוז נעשה מצב של 'סוכת דוד הנופלת׳. וכאן באה הנבואה שביאת המשיח, היא ע"י שהקב"ה מקים מחדש את סוכת דוד, ומזה תקום אח״כ שוב מלכות דוד השלימה.
ב. בסנהדרין שם, בענין 'אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל כו'". ביאר בחידושי אגדות מהרש״א: ״הכוונה בסוד העיבור שדומה לו מלכות בית דוד… שכמו שהלבנה אחר ט״ו יום שנתמלאה תתחיל לחסר, כן היה מלכות בית דוד, אחר שהיו מזרעו ט״ו מלכים, נחסר המלכות בימי צדקיהו, ולא נשאר לו רק ממשלה קצת. ריש גלותא בבבל ונשיא בארץ ישראל. וכמו שהלבנה הולכת ומתחסרת ט״ו יום עד שתחסר לגמרי, דאף ריש גלותא בבבל ונשיא בארץ ישראל יכלו, שוב יתחדש מלכותו… דאף שהכיסוי של הלבנה הוא סימן רע לנשיאות שיכלה, הנה מצד אחר הוא סימנא טבא, דדוד מלך ישראל חי וקיים. שאחר שיכלה הנשיאות יתחדש מלכותו ויצמח קרן בית דוד… דאחר שיכלה ממשלתו לגמרי… אז יתחדש מלכותו כמו שתתחדש הלבנה… שיתחדש שוב מלכות בית דוד וגדולת משפחת הנשיאים במהרה בימינו״.
ולהעיר מהוראת כ״ק אדמו״ר שיל״ו, מש״פ נח תשנ״ב, שיש להשתדל לעשות קידוש לבנה ברוב עם, מתוך כוונה מיוחדת לפעול תיכף ומיד את ביאת דוד מלכא משיחא. ויעויין במאמר ד"ה 'ויאמר לו יהונתן מחר חודש' (סה״מ מלוקט ח"ה ע׳ רמ׳ג, שנאמר בפ׳ שמיני תשמ״ח ויצא לאור מיד אחר השיחה דכ״ח ניסן תנש"א), שמבואר שם באר היטב, איך שדוקא ע״י ״כי י יפקד מושבך – החסרון וההעדר של ספירת המלכות (שמפסיקה לקבל ההשפעה מז״א), דוקא עי״ז נעשה ונפקדת – שמתגלה שרשה העצמי של המלכות בכתר עליון.
ג. הענין בזה שמשיח מתגלה לאחר התעלמות הנשיא של 'הדור השביעי', מרומז גם בלשון חז׳ל במגילה (יז, ב): 'במוצאי שביעית בן דוד בא'. וידוע שבאמרם 'במוצאי שביעית', הכוונה היא לשנה השמינית, ואעפ״כ לא קראו לזה 'שמינית' אלא ״מוצאי שביעית".
ובחדא״ג המהר״ל מפראג כתב על מארז״ל זה, וז״ל: ״יש לך לדעת, כי אין ראוי למשיח רק המספר שהוא אחר השבעה, וזהו מדריגות המשיח למי שידע מדריגתו של משיח ומעלתו העליונה כו׳״, עיש״ב.
ויש לומר שבלשון חז״ל, נרמז שביאת הגואל היא לאחר סיום דור השביעי, כפי שדור השביעי הוא באופן של 'מוצאי’ – היינו לאחר סיום ותכלית עבודתו של דור השביעי בעלמא דין.
ד. ובזה יובן מה שהיה נשמע מפה לאוזן מזקני החסידים זצ״ל בדור הקודם (כמו מו״ר הרה״ח המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן, הגה״ח ר׳ שמואל לויטין והגמ״ח ר׳ ניסן נעמענוב ז״ל. ויבדל לחיים טובים הגה״ח ר׳ יעקב נוטיק שליט״א מנחלת הר חב״ד), שפעם אמר כ״ק אדמו"ר מוהרש״ב־בזה הלשון: ״פאר משיח וועט ניט זיין קיין רבי' (לפני ביאת המשיח לא יהיה רבי. ויש מוסיפים שהלשון בזה היה: ׳אויף א קורצע צייט' – לזמן קצר. וכן מוסיפים שדובר אז שההפסקה תהיה לאחר הדור השביעי). שזהו ענין נפילה של סוכת דוד. ומזה גופא שהמשיח עצמו נקרא בחז"ל ׳בר נפלי', הרי גם כאן נרמז שהמשיח יהיה אותו נצר מבית דוד שבו היתה הנפילה. (ולהעיר שבעוה׳ר גם כל האירוע הנורא התחיל באופן של ־בר נפלי־ רח׳ל). והנה לא אמרו כאן סתם ענין של היפך החיים, אלא ־נפל־ דוקא, כלומר שיש כאן לידה, לידת משיח, אבל תחילתה היא באופן שהלידה היא רק כמו של נפל שאין בו רוח חיים, ואח"כ מקבל חיים נצחיים. אבל הלידה מתחילה כאשר נמשך הענין של ־בר נפלי'.
והנה אף שמצב זה נקרא בשם נפילה, אבל אין זו נפילה אמיתית ח"ו ורק לעיני בשר שלנו. וכדברי הצ"צ הנ"ל, שזהו כמו החיות האלוקית שהיא בהעלם בעולמות, והעולמות נראים כגוף בלא נשמה, שאין נראה בהם החיות. ולכן בודאי שהרבי שיל"ו הוא צדיק הדור, הוא נשיא הדור והוא הנשמה הכללית שבדור. אלא שכך נאמר בנבואה שלפני משיח תהיה סוכת דוד במצב של נפילה, ודוקא ממצב זה תבוא הישועה.
ה. דהנה אמר הרבי מוהרש״ב שלפני משיח תהיה תקופה בלי רבי, הרי ביחד עם זה אמר (כ'א כסלו תער־ג): 'שלא יכבה נרו לעולם ועד, כי אור הבעש־ט מאיר תמיד, חסידות תהיה בלי ספק עד משיח, שהרי דוד מלך ישראל חי וקיים, שזה היה הבעש"ט והמגיד והרבי (אדמו"ר הזקן), וכן הלאה שהרי אנו מזרע בית דוד, וזה ימשיך הלאה עד משיח". וכך הבטיח הבעש"ט בזמן לידת אדמו"ר הזקן שנשמתו ׳תאיר את העולם באור הנגלה והחסידות, ויהיה לה מסירות נפש על דרך החסידות, והיא תצליח עד ביאת המשיח’. (שיחות תש־ה עמי 129 ]
ואין כאן סתירה, כי גם ההעלם הנורא של ׳סוכת דוד הנופלת׳ שהתחיל בג' תמוז, שאין ־רבי׳ בגילוי, הוא רק לגבי המקבלים, אבל ׳יעקב אבינו לא מת׳ כנ"ל, ובקרוב יקום ויביא את הגאולה.
1. והנה שנות הנשיאות של כל נשיאי חב"ד, החל מי"ט כסלו תקל״ג (הסתלקות המגיד ממעזריטש), עד ג׳ תמוז השתא, הם 221 שנים, כמנין "חיה". ומרומז
בפסוק: דשנת בשמן ראשי כוסי חיה', שבשנת דשנ״ת נשלמה המשיחה (ע"י ה״שמן" – תורת החסידות, רזין דרזין), של הדור השביעי אשר השלים את מספר ״כוסי רויה״ של נשיאי חב״ד. וע״ז אמרו חז״ל (יומא עו, א), שכוסו של דוד המלך היא של רכ"א לוגין כמספר "רויה״. ובסידור אדמו"ר הזקן (שער-ברכת המזון קג, ד) מבואר שמספר ״חיה" הוא בגימ' ״ארך, שרומז לכתר עליון 'אריך אנפין׳.
והוסיף כ״ק אדמו־ר שיל׳ו בהערתו בלקו"ש חלק כ'ח ע' 239 הערה 71 שב״עץ ח״ם״ (שער דרושי אבי״ע רפ־א) מבואר שזהו 'בחי׳ היחידה, דרגתו של משיח צדקינו – יחידה הכללית. הרי מובן מפה שאמיתית ענין ההסתלקות עתה, הוא מילוי הכוס של משיחת המשיח עד גדותיו, כוסי רויה, ומיד אח״כ בא כבר דוד מלכא משיחא שבדורנו לברך על הכוס 'לי נאה לברך׳ (פסחים קיט, ב)
(פנימיות 12)