ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

נחלת הכלל
{אוהל מועד – ויקיפדיה}

ציוה ה' בתורתו: ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״1, והיינו, שפנימיות הכונה של הקב״ה בבריאת העולמות שנתאוה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים, בא לידי פועל בעיקר – ע״י המקדש, שבו השראת השכינה.

ואמרז״ל: "בתוכו" לא נאמר אלא ״בתוכם״ – בתוך כל אחד ואחד מישראל2, הוה אומר, שמהמשכן נמשכת השכינה לכל ישראל, וכפי שיבואר בעז״ה להלן בערכו.

ומכיון ״שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה״3 (לאדם), לפיכך המשכן הוא מקור גילוי השכינה לכל הבריאה כולה.

במקדש היו "שלושה דיורין״, שהם: ״עזרה״, ״קודש׳׳ ו״קודש הקדשים״.

בעזרה עמד המזבח החיצון שעליו הקריבו קרבנות. בקודש עמד המזבח הפנימי שעליו הקטירו קטורת. בקודש הקדשים עמד ארון הברית שבו הלוחות – תורה.

עיקר השראת השכינה והתגלות עצמותו ית׳ במקדש – היתה בקודש הקדשים במקום הארון, ולכן נראה בו הנס ש״מקום הארון אינו מן המדה״ – ״נמנע הנמנעות״ כמבואר בערכו, ועיין בערך ארון הברית.

בסוף ימי הבית הראשון, גנז המלך יאשיהו את ארון הברית במערות ומחילות שמתחת הר הבית, כדי שלא יפול ביד אויב, ומאז – וגם בימי בית שני, לא היה הארון בקודש הקדשים.

עשית דירה לו ית׳ בתחתונים ע״י המקדש היא בשלושה שלבים:

  • אהל מועד
  • משכן שילה
  • בית המקדש

אעפ״י שעל כל השלושה הנ״ל נאמר ״ושכנתי בתוכם״, מכל מקום יש הבדל גדול ביניהם.

אהל מועד הוא המקום שבו מתקיים השלב הראשון של המשכת והתגלות השכינה למטה, וכמ״ש: "ונועדתי לך שם״[1], וכן הוא אומר: "ונעדתי שמה לבני ישראל" [2] שהוא המקום שבו קובע ה׳ מועד כדי להוועד עם בני ישראל.

אבל מכל מקום עדיין אין זה מבטא את שלימות ענין הדירה בתחתונים, שהרי בעיקרו הוא עשוי מעורות וצמר – סוג החי, ומעצי שיטים – סוג הצומח, שהם הסוגים העליונים שבנבראים.

ואעפ״י שגם עפר המשכן (דומם) הוא חלק מהמשכן, כמובן גם מהציווי ״ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן וגו׳״[3] – דבר המוכיח שגם בעפר הדומם של המשכן ישנה קדושה וסגולה רוחנית, אבל מכל מקום זה רק החלק הטפל שבמשכן, ואילו עיקרו של המשכן היה מסוג הצומח והחי.

דבר נוסף בענין אהל מועד – היותו דירת ארעי ולא קבע, וכמ״ש "ואהיה מתהלך באהל"[4], שאעפ״י שבשעה שהוקם המשכן היתה בו השכינה אפילו בעפר המשכן, וכנ׳׳ל, אך מכל מקום לא חדרה לפנימיות ועצם החומר, והראיה, שמשפורק המשכן ־בנסוע המחנה – לא נשארה קדושה בקרקע זו, והרי היא ככל המדבר הגדול והנורא כו'.

משכן שילה היה שלב מתקדם בעשיית הדירה בתחתונים, שקירותיו היו בנויים מאבנים, אעפ״י שגגו היה עדיין מיריעות מסוג החי.

בית המקדש היוה את שלימות הכונה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים, שמלבד היותו כולו מאבנים (דומם) הנה השכינה וגילוי א״ס ב״ה חדר לתוך פנימיות ועצם החומר – דירה ממש בתחתונים ממש, באופן שהשכינה לא זזה לנצח – ממקום המקדש בהר הבית.

כי אעפ״י שארון הברית שבו ועל־ידו שורה השכינה במקדש – נגנז כנ״ל, מכל מקום, מאחר ומקום הגניזה הוא בהר הבית מתחת לקודש הקדשים, לא זזה השכינה ממקומה במקדש.

אפילו בזמן הזה כאשר אומות העולם מקיימים שם בית עבודה זרה ושעירים ירקדו שם רח״ל, בכל זאת נשאר המקום בקדושתו, ואין בכחם של רשעי האומות לסלק ח״ו את הקדושה מהר הבית.

גם בית המקדש שבירושלים ־ בית ראשון ושני – עדיין לא היו שיא השלימות של הכונה העליונה כפי שבא לידי ביטוי בשירת הים: "מקדש א־דני כוננו ידיך".

כי אילו זכינו היה משה רבעו מכניס את בני ישראל לארץ ובונה את בית המקדש, והיה זה "בנינא דקודשא בריך הוא" שאין שום יד יכולה להשתלח בו ח״ו, והיה קיים לנצח, כי כל מעשי משה נצחיים המה, אבל מאחר שלא זכינו, ובנין בית המקדש בירושלים היה "בנינא דבר־נש", לפיכך חרבו בעונותינו הרבים.

אבל כאשר יבנה בית המקדש השלישי, אשר ״בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים״ (פרש״י ותוס׳ סוכה מא ע״א ועוד) ע״י משיח צדקנו, יהיה זה בנין נצחי בגאולה אמיתית ושלימה.

וכפי שיתגלה במהרה בימינו ע״י משיח צדקנו, אשר – כפסק דין הרמב״ם – הוא זה שיבנה מקדש במקומו בב״א.

אהל מועד (המשכן).

1. שמות כ"ה.ח׳

2. ר׳יח שער האהבה פ"ו ד׳יה ושני, של״ה שער האותיות אות ל' (ועוד)

3. ברכות ו' ע״ב

4. שמות כ"ה; כב'

5 שם כ"ט.מג'

6 במדבר ה.יז'

7. שמואל ב. ז. ו'

 

מקורות לעיון:

תו״א מ"ג. ג׳, לקו׳׳ש ח״ו 18, ח״ח 18, ח״ט 18, חכ״ד ראה א.  (פנימיות 50 – מאת הרב ישבעם סגל)