יום הולדת שני המאורות הגדולים – "ח״י אלול״ – אלול חי…

{בית הקברות היהודי בליובאוויטש – ויקיפדיה}

"ח״י אלול״ – הינו יום הולדת "שני המאורות הגדולים": מייסד תנועת החסידות הכללית רבי ישראל בעש"ט נ"ע בשנת תנ"ח (נח"ת), ושל מייסד תנועת חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי בשנת תק"ה (קה"ת). זהו גם יום התגלותו של הבעש"ט – בח״י אלול ה'תצ״ד, בפקודת מורו ורבו הנביא אחיה השילוני.

גדול היום הזה לכלל ישראל, ולחסידות על כל גווניה בפרט. יום זה מסמל את המהפיכה הרוחנית, שהיתה לה השפעה על כל מהלך חייו של היהודי, אשר התחוללה עם התגלות תורת ושיטת החסידות, שהכניסה אור חיות ושמחה של מצוה בכל בית יהודי. זאת יחד עם עומק חכמה בינה ודעת, בהתבוננות בתורת החסידות העמוקה, כפי שביאר כ"ק אדמו"ר הזקן ־בעל התניא־. ידוע הפתגם של גדולי החסידים בדורות הראשונים, כי פירושו של "ח"י אלול" – הוא, שהוא מכניס חיות באלול, דהיינו שצדיקים אלו פועלים ע"י תורתם וקדושתם, שתהא עבודת התשובה של חודש אלול – חדורה ב"חיות" – שמשמעותה, תשובה מתוך התלהבות ושמחה גדולה על שהנפש האלוקית שבה אל ה'.

המשימה הקדושה

אין מדובר כאן בצדיקים ומנהיגים שמכורח המציאות עלו ונתעלו להנהגת הכלל, אלא מדובר כאן ב"נשמות כלליות" שירדו לעולם לצורך תפקיד מוגדר מלכתחילה, שלשמו הורידם ה׳ לעולם הזה. הצדיק רבי פנחס מקוריץ, הגדיר את ירידת נשמת הבעש"ט נ"ע לעולם בדברים אלו: "כי אז היה כלל ישראל בבחינת שינה בדרגא של התעלפות, ובאה נשמת הבעש״ט להעירו". כשעלה הבעש"ט נ״ע להיכלו של משיח בעלית הנשמה הידועה, ענה המשיח על שאלתו – 'אימתי קאתי מר?! – לכשיפוצו מעיינותיך חוצה'. מגמתו ותפקידו בעולם הוא, איפוא – להכין את העולם לקראת הגאולה ולקרב את בואה ע"י הפצת מעיינות דברי אלוקים חיים – תורת החסידות.

על משימת נשמתו של ׳׳בעל התניא״

מספר הרבי הריי"צ ברשימותיו, דברים שנמסרו ע"י רבותינו נשיאנו איש מפי איש עד לבעש"ט ותלמידיו: "ביום הרביעי ח"י באלול תק"ה, היה הבעש"ט במצב רוח מרומם ושמח, שהפליא את כל התלמידים, מורנו הבעש"ט נ"ע התפלל בעצמו לפני העמוד, וכולם התפלאו על ניגוני היום-טוב השמחים בהם התפלל מורנו הבעש"ט נ"ע. הדבר המופלא ביותר, היה כשמורנו הבעש"ט נ"ע לא אמר תחנון, ואז הבינו כולם שהיום יום שמחה בלתי רגיל הוא. אחרי התפילה הזמין מורנו הבעש"ט נ״ע את תלמידיו לסעודת מצוה והיה בשמחה גדולה. בתוך הסעודה אמר מורנו הבעש״ט נ"ע: "ביום הרביעי נתלו המאורות. ביום רביעי זה לסדר ־קומי אורי־ – ההפטרה של השבוע – ירדה נשמה חדשה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות ותהיה לה מסירות נפש על דרך החסידות ותצליח עד ביאת המשיח". מורנו הבעש"ט נ"ע היה בשמחה גדולה ואמר תורה על הפסוק ־זה ינחמנו… ואכן שמו של הרך הנולד נקרא בישראל ־שניאור זלמן־. שניאור – כפי שאמר הצדיק רבי מנחם נחום מטשרנוביל: שניאור – ״שני – אור" רומז על שתי בחינות אור. אור ישר ואור חוזר. תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, גליא וסתים־. במשך השנים נתגלה כ"בעל התניא והשולחן ערוך" והאיר את העולם באור הנגלה ואור החסידות. הגאון הצדיק רבי יעקב יוסף מפולנאה נ"ע, בעל ה־תולדות יעקב יוסף־, סיפר שביום ח"י אלול תק"ח ערך הבעש״ט סעודת מצוה חגיגית לרגל מלואת שלש שנים לרבינו הזקן, ואמר אז ־תורה־ על מאמר חז"ל: ־בן שלש שנים הכיר אברהם אבינו את בוראו־ (נדרים לב, א). וכך פירש הבעש"ט: אברהם אבינו היתה לו מסירות נפש על דרך ה׳ לתת להבין לכל אחד ־ אחדות הבורא והשגחה פרטית, כך ־בעל הנשמה־ (הכוונה לאדמו"ר הזקן). היום מתמלאים לו שלש שנים. בן שלש שנים הכיר את בוראו, הוא גם יצטרך לעבור אותה מסירות נפש של אברהם אבינו, כדי לגלות את דרך העבודה ב־אחדות־ ו־השגחה פרטית־.

בדרך אל ה׳׳יעד המובטח״

משימת חייהם של ה־מאורות הגדולים־, היתה והינה להביא את הגאולה השלימה ע"י קירוב ליבן של ישראל לאביהם שבשמים, בהפצת האמונה, ופנימיות התורה וזאת גם בדרך רצופה ־נסיונות־ ועד ל־מסירות נפש־.

הרבי הרש־ב, אמר לבנו הרבי הרי־צ, ביום ח"י אלול תרנ־ג: ־אתפשטותא דמשה בכל דרא, משה החסיד הכללי עם חמישים שערי בינה שנבראו בעולם הרי הוא הבעל שם טוב ותורת החסידות שלו. כולם נמסרו למשה חסר אחד, ואחד זה – על החסידים להשלים עד ביאת המשיח. וזה ה״יפוצו מעיינותיך חוצה!

לא בכדי, נכרכה משימת הכנת העולם לגאולה, יחד עם חיות בעבודת התשובה. מעניין לצטט ממכתב קדשו של הרבי: ־…במה שחוקר אודות איחור זמן גאולתנו, הרי לפלא חיפוש בנסתרות ותירוצים שבדוחק בה בשעה שאמרו חז"ל – גלוי – (סנהדרין צז, ב): ־כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים־. וכלשון המורה הגדול רבנו הרמב"ם (הלכות תשובה פ־ז ה־ה): ׳הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד הן נגאלין־ – ־הרי על כאו־א לנצל כוחותיו ויכולתו להחזיר את בנ"י בתשובה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה, שיוסיפו במעשה בפועל בחיים היום יומיים, ובפרט כל אלו הנמצאים בארץ אשר עיני ה׳ אלוקיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה־. עכל"ק.

זו החמצה גדולה לחיות בימים הגדולים של ערב הגאולה הקרובה מאוד, מבלי לחוש את גודל השעה. עתה שנבואת הגאולה הקרובה, כבר נמסרה לדור ע"י הרבי, נביא הדור ומשיחו, שציוה לפרסם לכל כי ־הגיע זמן גאולתכם־, זכות גדולה נזכה אם ־נפקח את העיניים־ ונתעורר כנדרש לשוב אל ה' באותם רגעים נשגבים בהם עומד הוא לשוב אלינו, כשיקויים בקרוב מאוד – אשירה לה׳ ויאמרו לאמר, בגאולה השלימה, ע"י משה רבינו ואתפשטותא דיליה.

(פנימיות 12)