הגרש״י ביק היה מיוחס גדול, מצד אחד היה נכדו של הגאון המפורסם רבי דובער הכהן רפפורט זצ״ל אב״ד מז'יבוז', ולמעלה בקודש המהר״ם לובלין ובעל התוספות יו״ט. מצד שני התיחסה משפחתו לגאון בעל ה״חכם צבי״, לבעל ה״שער אפרים״, רבי אליהו בעל שם והמהר״ל מפראג. הוא נשא לאשה את בתו של הגה״צ המקובל רבי שלום פערלאוו זצ״ל מקוידנוב בעל ״דברי שלום״ ו״משמרת שלום״.
גם הוא כזקנו, ישב על כסא הרבנות במז׳יבוז׳ ומאהליב ברוסיה. הוא חיבר את הספר ״יד שאול״ מקורות וחידושים לשו״ע אדמו״ר הזקן חלק או״ח, שיצא לאור בבילגוריא בשנת תרע״ג ואח״כ בירושלים בשנת תרצ״ה, בהסכמת גאוני הדור הרד״צ חן אב״ד טשערניגוב והרצ״י מיכלזאהן אב״ד פלונסק. כשהגיע לארה״ב שימש ברבנות בקהילת בסרביה אנשי ספרד בברוקלין.
מסופר, כי בהיותו כבן טו״ב שנים, נחלה ל״ע במחלה קשה והיה יורק דם. כשהביאוהו לפני הרה״ק רבי דוד משה מצ׳ורטקוב זי״ע, ציוה עליו שילמוד בכל יום ח״י פרקים משניות, ולכל הפחות לא להחסיר מלימוד ח״י משניות בכל יום, כמו״כ ציוה עליו הצדיק שיזהר לומר ג׳ פעמים בכל יום בכוונה את פרשת הקטורת. ואמנם זכה אחר כך להאריך ימים, ונפטר בבני ברק בהיותו באמצע שנות התשעים.
"מ׳דארף זיין אליין א קדוש"!
כך היה מספר הרב ביק בהתפעלות, מגודל הענווה של הרבי מה"מ: פעם היה הרב ביק בחדרו של כ״ק אדמו"ר הריי׳׳צ ודיבר עמו. פתאום עבר שם הרבי והרב ביק קם לכבודו. הרבי העיר לו שלא היה צריך לקום לפניו. הוא ענה: ״הרי אתם בנם של קדושים״! והרבי אמר בענווה: ״מ׳דארף זיין אליין א קדוש״! (כלומר: ׳׳האדם צריך להיות בעצמו קדוש, ואין זה מספיק שהוא בנם של קדושים״).
בתחילת שנות נשיאותו של הרבי, לאחר שהגאון זצ״ל שימש ברבנות כיובל שנים, כותב אליו הרבי ביו"ד מרחשון תשי״ח ח'קלה: ׳׳וזה שזכה להיות משך זמן מורה הוראה בישראל, זאת אומרת שחונן בכח השפעה על הזולת, מובן שאי אפשר לו לצאת ידי חובתו כאיש פרטי, עד שישפיע בכל.
משיח ומשה רבנו – מי גבוה ממי
במכתבים רבים עונה הרבי על שאלותיו בכל חלקי התורה. ביום ו׳ אלול תשי״ג אגרת ב׳רכה עונה על שאלתו היכן מקור המאמר ״עתידה א״י שתתפשט בכל הארצות״. באגרת ד׳שכ"ד מיום י״ג אייר תשט״ז כותב הרבי: ״לאחר שתיקתו הארוכה נתקבל מכתבו מי״ט לעומר..וכבקשתו יזכירוהו ואת זוגתו שיחיו על הציון..ומה שמזכיר במכתבו שלומד בספר התניא הקדוש וגם מעט לקו״ת כמו שנצטווה בשנת תער״ב..ובודאי מכאן ולהבא יוסיף בהאמור..״.
בשולי הגליון של המכתב הנ״ל מוסיף: ״במה שהקשה על מש״כ בסהמ״צ להצ״צ מצות ספה״ע פ״ב שמשיח יהיה גבוה ממשה, והרי כתב הרמב״ם (תשובה פ״ט) שמשיח יהיה נביא קרוב למשה רבנו – מש״כ בסהמ״צ מפורש כן במד״ת תולדות: ונשא מן משה (כצ״ל, וכ״ה ביל׳׳ש ישעי׳), – ומש׳׳כ ברמב״ם, יל״פ שהוא רק בנוגע למעלת הנבואה, ועמש״נ ולא קם נביא, ועיג״כ רמב״ם יסוה״ת פ״ז. וראה לקו״ת להאריז״ל עה״פ עד כי יבוא שילה. מנחות כ"ט ב' לקו״ת לרבינו הזקן שה״ש בסופו, ואכ׳׳מ״. (ב״אגרות קודש״ שם לא נזכר אל מי נכתבה אגרת זו, אבל יש אצלי את צילום המקור).
שאלות ותשובות בנגלה ובנסתר
באגרת ה׳תס"ד מכ' אייר תשי״ז מתרץ קושייתו על הכתוב בלקו״ת פ׳ במדבר ״ופרות שנשאו הארון בימי דוד״, ומקשה ״הרי היה זה קודם מלכות שאול אפילו, כדמוכחי קראי״, ועי״ש בביאור הנפלא. בתמוז תשי״ז ה׳תרי"ט עונה על קושייתו על הגהות הרח״ו לזוהר (ח״ג רל"א א') ״דקודם ריב״ז לא היו עושים ר״ה בא״י רק יום אחד, והרי לתוס׳ (ר״ה י"ט ב') גם בימי עזרא עשו כן״. באדר תשי״ח ו׳קמ"ה עונה על שאלותיו בדברי אדמוה״ז ב״תורה אור״ שהדלקת ז׳ נרות המנורה היא רק בלילה, ודלא כשיטת הרמב״ם. הרבי עונה על שאלתו, ובדרך אגב מתרץ עי״ז קושית הנצו״ז על שיטת הזוהר בזה.
ביום ט׳ סיון תשי״ח ו׳שא מתרץ קושיתו על דברי שו״ע אדמוה״ז ר״ס תצ״ד בענין אמירת ״זמן מתן תורתנו״ בחג השבועות, שהוא מאחר שכן הוא עפ״י הלוח שלנו שתמיד יחול חג השבועות בו׳ סיון. ועי״ש קושייתו ע״ז מהירושלמי ותירוץ הרבי. ביום ג׳ אדר שני תשי״ט ו׳תשד"מ והמשכו בג׳ תמוז ו׳תתקי"ט משיב להערתו בזוהר (ח״ב קי"ח א') שמשמע שם לכאורה שמפרש ״מבעה זה אדם״, שלא כדברי הגמרא.
בכ״ז שבט תש״כ ז׳ר"ח מאשר קבלת הספר ״משמרת שלום״ (מנהגים של תלמידי הבעש״ט שכתב חמיו הגה״צ רבי שלום פערלאוו זצ״ל) ומברכו שיצליח עוד רבות בשנים בעבודתו הקדושה. כן עונה לו על שאלותיו בענין קריאת ויחל ביום תענית צבור. בכ' סיון תשכ״א ז׳תרע"ה כותב לו שיזכירו עה״צ לבקשת הברכה, וכן עונה על שאלתו על המבואר בזוהר(ח״ג ק"ס ב') דגם יהושע וכלב נטלו האשכול, והרי זה נגד הגמרא (סוטה ל"ד א') כן עונה על השאלה על שו״ת חת״ס יו״ד סימן שנ״ה בענין אשה שהיתה נשואה לשנים האם נקברת ליד בעלה הראשון או האחרון, שדברי החת״ס הם לכאורה נגד הזוהר (ח״א כ"א ב').
(פנימיות 39 -מתוך סדרת הספרים "שמן ששון מחבריך" חלק ב׳ )