אמירת "הריני מקבל"… ו"אך צדיקים"

{הרב דוד שלום פייפ בריקוד חסידי -חב"ד פדיה}

שאלה: ראיתי בכמה וכמה בתי כנסת, שתלוי פלקט ישן ובו כתוב שכ״ק אדמו״ר מליובאוויטש מבקש לומר קודם התפילה "הריני מקבל עלי מ״ע של ואהבת לרעך כמוך״, ולאחר התפילה פסוק ״אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך״. ואבקש לבאר מה היסוד והטעם לתקנה זו.

תשובה: ב״התוועדויות״ תשד״מ ח״ב עמי 678 מובאת שיחת כ״ק האדמו״ר מליובאוויטש, מאותה תקופה בה פרסם סגולה חשובה זו, ודברי קדשו מאירים כנתינתם. וזהו תוכן הדברים:

בקשר למצב העולם שהולך ומתדרדר מיום ליום, כפי שרואים לאחרונה .ש״מלכיות מתגרות זו בזו״, באופן מבהיל ביותר (ובפרט שרוצים לערב בזה ח״ו את הנ״י כו'), הנה אף שענין זה הוא מסימני הגאולה, כלשון חז״ל ״אם ראית מלכיות מתגרות זו בזו צפה לרגליו של משיח״ – הרי בנוגע לענין הבלתי רצוי שבזה, בודאי יצאו כבר ידי חובה לכל הדעות, ולא נותר עתה אלא לצפות ״לרגליו של משיח", ולכן צריכים כאו״א לעשות כל התלוי בהם לבטל את המצב הבלתי רצוי מכל וכל.

זאת ועוד: בזמנים האחרונים מתפשטת – באופן מבהיל – ההנהגה ההפכית מאהבת־ישראל, שלום ואחדות בין ישראל, עד למצב שמתגרים אלה באלה, ובודאי צריכים להשתדל לבטל מצב זה מכל וכל.

ובהתאם לכל זה – צריכים בני ישראל להוסיף בעבודתם, ובמיוחד – הוספה בתפילה ובקשה לקב״ה הקשורה עם הענינים הנ״ל:

א. הענין דאהבת־ישראל – שלום ואחדות בין בני ישראל, וכתוצאה מזה – שלום ואחדות בעולם כולו, היפך הענין ד״מלכיות מתגרות".

ב. ענין המנוחה – היפך הענין ד״מלכיות מתגרות״, והיפך העדר האחדות והשלום בין בני ישראל. הוספה זו, של תפילה ובקשה, היא בהתאם לפסק־דין הרמב״ם בהל׳ תפלה פ״א ה״א־ב: "מצות עשה להתפלל, שואל צרכיו שהוא צריך להם", דהיינו כאשר נוסף צורך חדש (בהתאם למצב ההווה) יש חיוב להוסיף בקשה למילוי צרכו החדש. בנדון דידן, ההוספה דשני ענינים אלו היא בענין הנוגע לכללות התפלה, אשר על־פי המבואר בספרי גדולי ישראל בדורות שלפנינו – ישנם ב' ענינים עיקריים בנוגע לכללות התפלה:

א.         בתור הקדמה לתפלה – לומר ״הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך״, שזה פועל יותר שהקב״ה ימלא את הבקשות שבתפלה. מקור הדבר בכתבי האריז״ל (שער הכוונות בתחילתו, ועוד.), ואדמו״ר הזקן בעל התניא והשו״ע מביא זאת בסידורו, אשר סידרו – שיהיה שוה לכל נפש.

ב.         בסיום התפלה (אחרי אמירת ג׳ הפסוקים אל תירא, עוצו עצה, ועד זקנה, שמסוגלים לפעול ביטול כל הגזירות (ראה שער הכולל פי״א אות ל"ו, ו״ליקוטי שיחות״ חכ״א עמ׳ 206 ואילך). מוסיפים ביטול ואומרים את הפסוק ״אך צדיקים וגו'״, שגם זהו ענין כללי שנוגע לכללות התפלה, שהרי מפסוק זה למדים ש״המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך״ (ברכות ל"ב,ב'. ירושלמי ברכות פ״ה ה״א).

ומקור הדבר – פס״ד ב״סדר תפלות כל השנה שב"יד החזקה" לרמב״ם, שו"ת מהרש״ל סי׳ ס"ד, בב״ח ובט״ז באו״ח סקל״ב, וכפי שמובא גם בכמה סידורים: סידור האריז״ל לר״ש מרשקוב, סידור אדמו״ר הזקן בשם מהרש״ל, בסידור ר׳ יעקב מעמדין, בסידור "סדר עבודת ישראל״, ועוד.

לאור הנ״ל, ביקש הרבי לפרסם את הסגולה שבאמירת שני ענינים אלו, אשר על־ידי שיהודים – כל אחד ואחד מעם ישראל קדושים, יאמרו זאת בכל יום, ישפיע הדבר על המצב לטובה ולברכה.

אמירת "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך": כל עניני העולם תלויים בהנהגת בני ישראל, וכל המצב ד״מלכיות מתגרות״ כו', ולכן, מובן שצריכים להשתדל ביותר להוסיף בכל הענינים הקשורים עם אהבת־ישראל ואחדות־ישראל, מתחיל מקבלת מצוה זו קודם התפלה, שבודאי תשפיע קבלה זו, גם על על ה״מעשה בפועל״, ועל־ידי ההוספה באהבת ואחדות דישראל – יפעלו שלום ועל כל פנים שלילת מלחמה גם בין האומות, ופשיטא שיפעלו שענין זה לא יפגע כלל וכלל בבני ישראל. ועוד ועיקר – על ידי אהבת ישראל יזרזו ביאת הגואל.

אמירת "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך": הבקשה היא ש׳יישבו״ – כפרש״י על הפסוק וישב יעקב – לישב בשלוה, דהיינו שה״צדיקים״ – ״ועמך כולם צדיקים", כל ישראל – יהיו במצב של שלום ושלוה. זאת ועוד: מבקשים בזה – "ישבו ישרים את פניך" – שזהו תוכן הענין של "יראה גו' אל פני האדון ה' וגו', עליה לרגל לבית־המקדש, בגאולה העתידה. ענין זה נפעל על־ידי ההוספה בעבודת התפלה, דמכוון ש״תפלות במקום קרבנות תקנום״ (ברכות כ"ו,ב'.), הרי ענין זה מהוה הכנה להקרבת הקרבנות כפשוטם, ״כמצות רצונך״, בגאולה האמיתית והשלמה.

(וראה בכ״ז בהרחבה, בספר "שערי הלכה ומנהג" – תשובות וביאורים בשולחן־ערוך, מהרבי מליובאוויטש, ח"א סי׳ נ"ג).

(פנימיות 48)