הנרות הללו אנו מדליקין – מאת הוד כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש

ניסים ונפלאות וישועות

קרדיט לא צומצם
{מאת Yair Aronshtam from Israel – Hanukkah, CC BY-SA 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=44734212}

בנוסח ״הנרות הללו״ נאמרו ג'  לשונות: "הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות״, אולם בסיום ״הנרות הללו״ חוזרים על אותן ג׳ לשונות ־ בסדר אחר: ״להודות ולהלל לשמך הגדול על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועותיך״, וצריך להבין: מהו הטעם לשינוי הסדר של ג' הלשונות?

ועוד קשה: בנס פורים יש חיוב להזכיר את ההצלה והישועה מהמן הרשע גם ביום וגם בלילה. מה־שאין־כן בנצחון דחנוכה על היוונים – שהיה אף הוא נס, (ונס גלוי, – ״מסרת גיבורים ביד חלשים״ ורבים ביד מעטים וכו', בעוד שנס פורים היה נס נעלם בסדרי הטבע) – מזכירים את הנס בלילה רק ב״ועל המסים״ במעריב ובברכת המזון. נמצא, שאין חיוב הכרחי להזכיר את נס נצחון המלחמה בלילות חנוכה, שכן "תפילת ערבית רשות", וכן אין חיוב לאכול פת ב(ליל) חנוכה. וקשה, מדוע בחנוכה החיוב בזה הוא פחות מפורים?

ויש ־ לומר: מכך שב״הנרות הללו״ מוזכרים (לא רק ״ניסיך״, כי אם) גם ״נפלאותיך״ ו״ישועותיך״ – מוכח, שמצות הדלקת נר חנוכה מהוה זכר לא רק לנס פך השמן (שאינו בגדר ״ישועות״), אלא לג׳ הלשונות. ובלשון רבים: ״תשועות״… ניסים… נפלאות״ – כי המאורעות של ימי החנוכה כלולים בהם כמה וכמה עניני ישועה ומכל הסוגים. נמצא אפוא, שנס נצחון המלחמה מוזכר גם בלילה, ומצויין על־ידי הדלקת הנרות, שמסמלת גם את הזכרון וההודאה על הניצחון.

וזהו גם הטעם לשינוי סדר ג׳ הלשונות שב״הנרות הללו״:

בתחילה מדובר בנוגע לג׳ סוגי הצלה וישועה וכו' ״שעשית לאבותינו בימים ההם״ – ולכן הסדר הוא: ״ועל התשועות ועם ועל הניסים ועל הנפלאות״, כי כך היה סדר המאורעות – בתחילה ״תשועות״, אח׳׳כ ״ניסים״, ולבסוף ״נפלאות״. מה שאין כן בסיום ״הנרות הללו״, שהמדובר שם הוא בנוגע לג' סוגים כפי שהם מעוררים אצל האדם את הרגש ״להודות ולהלל לשמך הגדול״ – ובזה הסדר שונה: הסוג ״ניסים״ הוא הראשון שמעורר אצל האדם, את ענין ההודיה וההילול לקב״ה, לאחר מכן הסוג של ״נפלאות״ ורק לבסוף הסוג של ״תשועות״.

הביאור בזה: החילוק בתוכן שבין תשועות, ניסים ונפלאות, הוא: כשמישהו מנהל מלחמה נגד צד אחר, שכוחותיו הם בערך לשלו, הוא צריך גם את ישועת ה' באופן מיוחד, כדי שינצח, כי על־פי הנהגת ה׳ שמנהיג את העולם לפי דרך הטבע שקבע, יתכן שהצד האחר ינצח. על־כן ישועה זו אינה נראית כנס שלמעלה מהטבע, כי גם על־פי דרך הטבע, יכול הוא לנצח, כשם שגם השני יכול לנצח.

נס – הוא ישועה והצלה שלמעלה מדרך הטבע,.היפך גדרי העולם לדוגמא: נצחון במלחמה, כשצד המנצח הוא הרבה יותר חלש, או שלא בערך לצד השני, עד שבדרך הטבע לא יתכן שינצח במלחמה. ניצחון שכזה מוגדר בתור "נס", למעלה מהטבע.

נפלאות – הם ענינים שמעוררים ״התפעלות״ אצל כל מי שרואה אותם, אף על פי שיתכן לפרשם כאילו אף זה בדרך הטבע, אך הם מעוררים ״התפעלות״, שכן הם דבר נפלא ומיוחד.

והנה, תחילת נצחון החשמונאים היה כבר בעירם ״מודיעין״ (מקום המצאם של מתתיהו ובניו), היוונים רצו להקריב שם ״דבר אחר״ (=חזיר) והחשמונאים עמדו כנגדם והרגום (יוסיפון, פ״כ). בזה היתה ישועה, אבל לא נס גלוי ולא פלא גלוי, כי במודיעין לא היה מספר גדול של יוונים.

אח״כ נלחמו בני ישראל כנגד צבא גדול של היוונים, שאנטיוכוס שלח (ראה מגילת אנטיוכוס, מדרש חנוכה, ועוד) – במספר גדול הרבה יותר ממספרם של החשמונאים, והיה בזה נס גלוי שלמעלה מן הטבע.

לאחר נצחון המלחמה כשהחשמונאים נכנסו לבית־המקדש ולא מצאו שמן טהור להדלקת המנורה, כי היוונים טמאו את "כל השמנים שבהיכל״, ועד שמצאו ״פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו שלי כהן גדול (שבת כא, ה.) – דבר זה אינו נס גלוי, אבל יש בזה דבר פלא. (בהמשך היה עוד נס, שהדליקו משמן זה ח׳ ימים, והיו עוד ישועות ונפלאות). רואים אנו, שהסדר דג' הלשונות, תשועות ניסים, נפלאות – הוא על־פי סדר התרחשות הדברים.

אולם, כשאנו עוסקים ב״להודות ולהלל לשמך הגדול״, שלאחר מכן, אזי הסדר שונה:

תחילה יש ״להודות ולהלל״ לקב״ה על ״הניסים", כי בהם ניכר בגלוי, שזה בא מהקב׳ה. אח״כ מתבונן הוא ומכיר בכך שאמתיות גדרם של כמה וכמה ענינים שארעו הם בגדר ״נפלאותיך״, הגם שהרוצה לטעות יבוא ויטעה. לבסוף בא לידי הכרה, שאפילו על ״ישועותיך" שאינו נס ופלא – גם על־כך, מודה ומהלל הוא לקב״ה, שכן לה' הישועה, וגם הטבע הוא למעלה מהטבע, ויד הי הוא. על כן, הסדר באמירת הדברים ־ הוא: ״ניסיך, נפלאותיך, ישועותיך״.

(מקוצר ומעובד לפי לקוטי־שיחות חט״ו עמ' 266 ואילך)

(פנימיות 49)