ערבוב השטן כיצד?

שופר קרדיט
{למעלה: שופר איל של עדות אשכנז. למטה: שופר קודו של יהדות תימן – מאת User:Olve Utne, processing by User:MathKnight – File:Liten askenasisk sjofar 5380.jpg by User:Olve UtneFile:Jemenittisk sjofar av kuduhorn.jpg by User:Olve Utne, CC BY-SA 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=43269617}

אחד הטעמים מדוע שאין מזכירים ראש־חודש בתפילות ראש־השנה,הוא: "לערבב השטן, שלא ידע שהיום הוא ראש־חודש תשרי (ולא יבוא לקטרג)" (שו״ע אדמוה״ז או"ח סקתצ״א, והוא מ״הלבוש״ סתקפ״א ס״א וסתקפ״ב ס״ו. ועוד)

זו גם הסיבה – ערבוב השטן – למנהג שאין מזכירים ומברכים את חודש תשרי בשבת שלפניו, כבכל שבת מברכים, (מנהגי מהרא״ק, הר״א טירנא ו״לבוש״ (סתקפ״א) שם.) ענין זה מופיע גם בתור טעם למנהג לתקוע בשופר במשך חודש אלול – שבזה מערבבים את השטן, ״שלא יבין מתי ראש־השנה״ (ל׳ מהר״ק שם), כמו־כן כטעם למנהג שאף שראוי היה לקרוא פרשת בראשית בראש־השנה, מתחילין לקרוא פרשת בראשית בשמחת־תורה כדי שלא יבין את ראשית השנה וכו' (לבוש ר״ס תקפ״א).

ולכאורה אינו מובן: (ראה גם "אמת ליעקב" מערכת ז' אות צ"ה) השטן הוא הרי מלאך ובא לבית־דין של מעלה וכו', וכמפורש בספר איוב בתחילתו (א,ו' ואילך) שהשטן בא ביום־הדין (שהוא ״ראש־השנה״ כמפורש במפרשים לאיוב ולהטעותו בדברים כה פשוטים, שהוא לא ידע עקב מנהגים אלו שהיום הוא ראש־השנה, דבר שהוא כה מפורסם, נדפס ב״לוחות השנה״ וכו'!

ויש-לומר הביאור בכל הנ״ל: בגמרא (ר״ה ט"ז, סע״א ואילך) מוצאים אנו את ענין ערבוב השטן – בשייכות לר׳׳ה ותקיעת שופר: ״א״ר יצחק… למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן״. ומפרש רש״י (שם): ״שלא ישטין, כשישמע ישראל מחבבין את המצוות מסתתמין דבריו״.

על־דרך־זה ניתן להסביר גם בנוגע לתקיעות שבחודש אלול: תקיעות אלו ענינם כידוע – (פדר״א פמ״ו אות כ') ״כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר "אם יתקע שופר בעיר וגו'״, ולכן בזה גופא שבני ישראל תוקעים בשופר ומתעוררים בתשובה נעשה השטן מעורבב, בהבינו שכבר בחודש אלול זכו ישראל בדין, על־ידי תשובתם בחודש זה, ולכן הדבר חסר תועלת, ואין לו מה לקטרג בראש־השנה – "מסתתמין דבריו".

וזהו הפירוש במילים ״שלא יבין מתי יהיה ראש־השנה": שאינו יודע (לא את התאריך הכתוב ב״לוח״, אלא) מתי הוא יחודו של היום, הדין והמשפט דר״ה, שאז הוא זמנו לקטרג, וכפי שהמהרי״ל (מובא ב״לבוש״ דלעיל) כותב בפירוש: ״ואין יודע מתי הדין ויקטרג״.

כלומר: כאשר יהודי עושה תשובה בטרם שמגיע ראש־השנה, הרי שהדין שלו כבר נפסק לטובה זכו בדין על־ידי התעוררות התשובה דחודש אלול, וקטרוגו כבר אינו יכול לפעול מאומה. כך שהקטרוג שלו בראש־השנה הוא רק מ״ספק״, ולכן אינו בתוקף וכו', וזה גם הטעם ש״אין תוקעין בערב ראש־השנה, כי אז יהיה סבור השטן שעבר יום־הדין" (ל׳ מהרא״ק, שם.) – סבור השטן, שכבר זכו בדין, עקב התעוררות תשובה – שבמשך חודש אלול, שלכן בערב ראש־השנה פסקו מלתקוע, שכן אין זקוקים יותר להתעוררות שמהשופר, כי כבר זכו בדין.

ובנוגע לג' הענינים הנוספים כנ״ל, אי הזכרת ר״ח – א. בשבת שלפני תשרי ב. בר״ה, וכן הא דמתחילין לקרוא בראשית בשמחת־תורה, יש־לומר הביאור בתוכן הענין "לערבב את השטן" שבזה:

דהנה כאשר השטן רואה שבקשר עם יום ראש־השנה, חסרה אצל בני ישראל ההזכרה, ובמילא ההתעוררות דר״ח, ועל־דרך־זה המעלה דגמרה של תורה והתחלתה, פועל הדבר חלישות בקטרוגו – בחשבו, שחסר בעבודת בני־ישראל, ובמילא אין הוא צריך להתאמץ לחפש אצל בני־ישראל חסרונות נוספים.

אלא שעתה מתעוררת שאלה, לאידך גיסא: היתכן שאכן יקחו את כל זה מבני־ישראל? סוף־סוף חסרים הרי בני־ישראל ביום זה עבודות אלו?!

הביאור בזה: עובדה זו גופא,  שנמנעים מדברים אלו כדי ל״ערבב את השטן״, צריכה להביא ומביאה להתעוררות תשובה עמוקה עוד יותר, מכפי שזו היתה נפעלת על־ידי הענינים הנ״ל.

התעוררות התשובה באופן ד״קול היוצא מפנימיות הלב״ באה לביטוי ״על־ידי המרירות שבנפשו על ריחוקו מה' אשר רחוק ממנו בתכלית״ (ל' הלקו״ת לנצבים). ומרירות זו ״על ריחוקו מה'״ מורגשת אצל יהודי באופן חזק ביותר – על־ידי התבוננותו בכך שמונעים ממנו את הענינים הטובים הנ״ל, כדי ״לערבב השטן״, הוא מרגיש את מצבו שלשטן יש כלפיו כוח שכזה, עד שעקב כך יש כורח לקחת ממנו ענינים כה נעלים.

ועל־פי־זה, יש לתווך טעם זה דערבוב השטן על־ידי העדר ברכת החודש שלפני ראש־השנה, עם הטעם שהוא בשם הבעש״ט (״היום יום״ כ״ה אלול. ועוד) שהקב״ה בעצמו מברך את חודש תשרי, שהיא הנותנת:

מכיון שהקב״ה בעצמו מברך חודש זה, על־כן יש צורך בהתעוררות תשובה עמוקה, הנ״ל, הבאה מהתבוננות במצבו הוא, ועל־ידי־זה נעשה "כלי" בבחינת ״אתר שלים״, לברכתו של הקב״ה, המברך בעצמו חודש זה.

(פנימיות 46 – מקוצר ומעובד לפי לקוטי־שיחות חכ״ד עמ' 222 ואילך)