א. בנוגע למצות ברית מילה שקיים אברהם אבינו אומרת הגמרא (ב״מ פו,ב.), ורש״י מביא זאת בפירושו על התורה, שכוונת ה׳ ב״וירא אליו ה״׳, היתה – ״לבקר את החולה, – אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה ובא הקב״ה לשאול באברהם׳׳.
ומקשים על כן: מנין לגמרא, ש״וירא אליו ה׳׳׳ – היה ביום שלישי של מילה?
והקושיה גדולה יותר: מדוע באמת המתין הקב״ה בביקור החולים שלו אצל אברהם עד ליום השלישי ולא ביקרו לפני כן?
וראה בכ״ז ברא״ם ובאוה׳׳ח הק׳ לפי וירא, אבל עדיין צ״ע.
והביאור בזה: הכח שיש לישראל לקיים המצוות לאחר מתן תורה, נלקח מהמצוות שהאבות קיימו לפני מ״ת – ״מעשה אבות סימן לבנים״. אך כיון שהמצוות שקיימו האבות היו בעיקר ברוחניות ולא ״חדרו״ כל כך לתוך הדברים הגשמיים שבהם נעשו. שלא כמצוות שלאחרי מ״ת שקדושת המצוות נקבעה בדברים הגשמיים שבהם נעשים ועד שהקדושה נשארת בהם בפנימיות ובגלוי גם לאחר קיום המצוה.
וכדי שתהיה למצוה של האבות שייכות וחיבור למצוות שלאחרי מ״ת, היתה צריכה להיות (אצל האבות) לפחות מצוה אחת בדוגמת המצוות שלאחרי מ״ת, וזוהי מצות מילה,
אשר קדושת מצוה זו נשארה (גם לפני מ״ת) בדבר הגשמי גם לאחר קיום המצוה. מצות מילה, קשרה את שאר כל מצוות האבות עם המצוות שלאחרי מ״ת, ש״מעשה אבות״ יהיו ״סימן לבנים״. מובן מזה שקיום מצות מילה של אברהם אבינו (לפני מ״ת) היה חייב להיות באותו האופן כמו המצוות שלאחרי מתן תורה.
והנה, מהענינים אשר בקיום המצוות שלאחר מ״ת הוא – ההשתדלות שהמצוות ייעשו בדרך הטבע, ולא ע״י נס. ומכיון שהמצוות (שלאחרי מ׳׳ת) עליהם לפעול זיכוך "ולהמשיך" קדושה בדברים הגשמיים שבעולם הטבעי, צריכים הם להעשות עפ״י טבע ־ בכדי שגם טבע העולם, (לא יתבטל אלא) יזדכך. יתר על כן: לא רק המצוה עצמה, אלא אפילו ההכנה למצוה חייבת להיות עפ״י טבע. וכידוע הסיפור (ליקוטי דיבורים לאדמו״ר מוהריי״ץ, ח״ד תשנ״ב, ב') – מאדמו״ר הזקן, בברכת קידוש לבנה, שבהיותו במאסר בפטרבורג וברצותו בלבושי הטבע להעמיד את הספינה בה היה, כדי לקדש את הלבנה שלא בזמן שהספינה שטה, – המתין מלברך ברכת קידוש הלבנה, עד שפעל אצל הפקיד שהוא שיעצור את הספינה. וזאת אעפ״י שאדמו״ר הזקן בעצמו עצר קודם את הספינה בדרך נס). והסיבה לכך, כאמור, מפני שרצה שגם ההכנה למצוה תהיה מלובשת בדרכי הטבע. וכשם שזה בהכנות למצוה, כמו״כ הוא גם (מצד אותו הטעם) בנוגע לתוצאות המצוה – שהענינים הצריכים לבוא עפ״י טבע ע״י קיום המצוה, לא ישתמשו בנס כדי להסירם, כי אז חסר בשלימות קיום המצוה.
והנה מכיון שבדרך הטבע לא שייך להתרפאות מהמילה לפני היום השלישי, ולכן: אם היה הקב״ה מבקרו בימים שבדרך הטבע הוא עדיין חולה, ומתערב בזה, כמובן מאליו – שביקור של הקב״ה – מביא רפואה, ו- היה זה פוגע בתפקידה של מצוה זו, שכל ענינה הוא שתקוים דוקא בדרך הטבע מתחילתה ועד סופה.
ומדוייק הדבר בלשון הגמרא: ״אותו היום יום שלישי כו' ובא הקב״ה לשאול באברהם״. משמע שזה ש״בא הקב״ה לשאול באברהם״ הוא בגלל שאותו היום "יום שלישי של מילה של אברהם היה". דהיינו כנ״ל שלפני שיעברו הימים של המחלה בדרך הטבע, עד שמגיע היום השלישי, שאז מתחילה כבר התרפאותו הטבעית, לא שייך שתהיה כאן ה״התערבות״ משמים ע׳׳י ביקור ה', כמ״ש הרמב״ן (וירא, יח,ב.): ״שהיה לו במראה השכינה ריפוי למחלת המילה״. שלשון ״ריפוי׳׳ סתם פירושו שאברהם הבריא כליל.
עפ״י כהנ״ל, בהכרח לומר, שהן ה׳׳וירא אליו ה׳״, והן ביקור שלשת המלאכים, ומלאך רפאל ביניהם, הוא רק ביום השלישי,
כי אם היתה מגיעה אליו הרפואה ע״י ה' ומלאכו – קודם לכן, בזמן שהנימול עדיין היה חולה עפ״י טבע, היה נמצא שהקב"ה שלח מלאך להסיר מאברהם קשיים הבאים מצד המצוה, וזה לא יתכן, כנ״ל. ומכאן מוכח שהביקור היה ביום השלישי, וגם מיושב בזה מדוע לא ביקרו הקב״ה קודם לכן.
ב. ״הריפוי למחלת המילה״ שנהיה ע״י ״מראה השכינה״, ״נמשך״ למטה בגלוי ובשלימות ע״י מלאך רפאל. וי׳׳ל שבזה שמלאך רפאל בא ״לרפאות את אברהם״ לא נעשה בכך כל ענין שלמעלה מן הטבע.
והביאור בזה:
כתב הרמב״ם ב״מורה נבוכים״ ח״ב פ״י, שגם כוחות טבעיים נקראים לפעמים בשם ״מלאכים״. הטעם לזה: כל ענין שלמטה יש לו שרש למעלה, וכמאמר רז״ל ־ (ב״ר פ״י, ו. זוהר ח״א רנא,א.) ״אין לך עשב למטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל. וכיון שהכוחות הטבעיים משתלשלים מהמלאכים, לכן נקראים לפעמים מלאכים – על שם שרשם. ועפי״ז מובן, שכל רפואה שעפ״י טבע נלקחת ממלאך רפאל (הממונה על הרפואות [מדרש כונן. ולהעיר מזח״א כו,ב]) אלא שמשתלשלת בריבוי השתלשלות עד שמתלבשת בפרט זה ובלבושי טבע. וכשבא מלאך רפאל – הממונה על הרפואות שבדרך הטבע, לא הי׳ בזה ענין שלמעלה מהטבע, מפני שגם פעולה טבעית היתה מרפאה אז את אברהם אבינו (ביום השלישי), ע״י הכח שמסר ה׳ למלאך רפאל שבא לידי ביטוי ב״רפואות״ השונות.
עפ״י כהנ״ל, מובנת גם ההוראה בעבודת ה׳ שעלינו להפיק מדברי חז״ל אלו – שה״ביקור חולים״ דאברהם ע״י ה׳ היה דוקא ביום השלישי:
נחוץ לנו לדעת שזה היה ביום השלישי, כדי ללמדנו יסוד חשוב בעבודת ה׳: שקיום המצוות, ההכנות למצוה ותוצאותיה, חייבים להעשות ולעבור בדרכי הטבע – כיון שהמטרה האלוקית היא: לעשות מה״טבע״ עצמו ״כלי״ לאלוקות, לזכך את הטבע ולהעלותו, כדי שהוא יוכל לקבל את אור ה׳ בגילוי ובשלימות, כאשר יקויים הייעוד שתהיה לו לה׳ ״דירה בתחתונים״ בגלוי ולעיני בשר, בגאולה האמיתית והשלמה ע״י משיח צדקנו. ■
(פנימיות 36 – מקוצר ומעובד, לפי שיחת ש״פ וירא תשכ״ה)