שנת תקנ״ב, בא לוילנא אחד מאזרחי זאמוט, ושמעון שמו, תלמיד תלמידו של ר׳ ישראל ליפשיץ בתכונה והנדסה, ותלמיד תלמידו של ר׳ זלמן הענע בדקדוק, ובקי בתנ׳׳ך באופן מופלא, ונשא חן בעיני הגאונים ר׳ יששכר אחי הגר״א ור׳ אברהם בן הגר׳׳א ויקרבוהו מאוד, ויסדרו אותו בתור משגיח כללי על כל המלמדים תנ״ך בתלמודי התורה אשר בוילנא.
שמעון הסתתר באיצטלא של צורבא מדרבנן, ירא אלוקים והגר׳׳א כיבדו מאוד, וגם ביקשו לבקר את ספרו ״דקדוק אליהו״. איש לא יכול היה לשער ששמעון זה הוא מה״משכילים״ הנסתרים, וכל מעיינו היה לעשות נפשות לתנועת ההשכלה.
הוא היה מסדר את תלמידי התלמודי תורה לפי כשרונותיהם, ולבעלי כשרונות מצויינים, מאלה שכבר ידעו ללמוד גמרא בישיבה, סידר לימוד תנ״ך בפירושים נוספים על פירוש רש״י, וכשהיה בטוח שכבר הרעיל אותם בארסו, היה מסדר להם סדר נסיעה לאחת מערי אשכנז, בתואנה שנוסעים הם לאחת הישיבות במינסק, סלוצק, בריסק וכו'. תחת מעטה של תמימות מעושה בקיום הציווי ״הוה גולה למקום תורה״, היה שולחם לבתי הספר שתחת השפעת המשכילים.
במשך שנות מגורי שמעון בוילנא היה חונף לבחירי החסידים, ויוצר לעצמו תדמית של איש ביניים, בסכסוכים שהיו שם בין החסידים למתנגדים. במיוחד השתדל לגנוב את ליבם של העומדים בראש עדת החסידים בוילנא, רבי ברוך מרדכי ורבי משה מייזליש, אשר היו מבינים במקצוע הדקדוק ומחבבי לשון הקדש, ולכן היו מקרבים אותו. הגאון רבי משה מייזליש היה מכבדו במיוחד שכן היתה לו חולשה לכתוב שירים (חיבר ספר ״שירת משה״ על תרי׳׳ג המצוות), תחום שגם שמעון היתה לו בו יד.
באותה תקופה, העמיד ועד התעמולה שבמרכז המשכילים על שמעון, את המשימה לבקר במושבות חסידי חב׳׳ד, ואת בירתם ונשיאם ־ אדמו״ר הזקן בעיר ליוזנא. הוטל עליו להכין בסיום מסעו דו״ח מפורט ובו גם הצעת דרכי פעולה כיצד ללחום עם החסידים ולנצחם. שמעון, חש את עצמו כבעל נסיון בהיכרות עם חסידים, מקשריו בוילנא, וראה את עצמו מתאים לתפקיד שהוטל עליו.
והנה, בחדש אלול שנת תקנ״ו, קיבלו החסידים הגאונים רבי ברוך מרדכי ורבי משה מייזליש, מכתב מליוזנא, בשם רבנו הזקן. שהאיש שמעון, שהם מתארים אותו לירא שמים ומחבב את סידור התפילה של רבנו הזקן, הינו באמת משכיל מסתתר (׳׳מושתל״) ושליח המשכילים לצוד נפשות ולהעבירם למולך ההשכלה, יש לשים לב למעשיו, לרגל ולשמור את צעדיו, וכשיעלה בידם לתפשו בכף ־ יגלו את פרצופו באשר הוא, מורה אדמו״ר הזקן.
עתה הפעילו החסידים בוילנא ״רשת ריגול״ נגדית, שתוך זמן קצר הצליחה לשים את ידה על מכתבים ודוחו״ת שכתב שמעון. במכתביו ורשימותיו, מתאר שמעון את התרשמותו מאמונתם האיתנה של חסידי חב״ד, והמשמעת הפנימית החזקה שלהם, כלפי הוראות רבם והוא מציין שראה ״שעמדת החסידים חזקה היא עד מאוד וכבד לשער שיעלה לחדור למבצריהם״.
לפנינו ציטוט מהדו׳׳ח של שמעון, כפי שמופיע ברשימת כ״ק אדמו״ר הריי״ץ: …׳׳כשנכסתי לחדר הרבי, נפל עלי מורא ופחד ממחזה פני האיש, מבטו החזק והחודר וקולו האדיר והממושך בשאלה ״מה חפצך״! – אך כרגע התאמצתי ונרגעתי, אמרתי: ״מלמד דרדקי הנני בעירי, והנני לומד עם תלמידי על פי כללי וחוקי הדקדוק, וחבירי המלמדים מנגדים לי ודוברים עלי סרה, על אשר הנני לומד עם התלמידים גם תורת הלשון, וכשהבאתי ראיה מסידור התפלה בנוסח החדש של כ״ק אדמו״ר, שהוא מדויק על פי כללי הדקדוק, לא ענו מאומה. והייתי מבקש לטובת הרבים לתת על ידי מכתב מליצה להיות לי לעדה כי טוב הדבר ללמוד על פי כללי הדקדוק ולהרגיל את הילדים בקריאה נכונה, ואשר ילמדו תנ״ך״.
הנשיא נשען על זרועותיו כחמשה רגעים, ואחר כך הגביה את ראשו, ויפקח את עיניו ויאמר: ״כן הדבר אשר אמירת פיוטי התפלה והמזמורים, ובפרט קריאת שמע ושמונה עשרה, צריכה להיות בזהירות גדולה על פי חוקי הדקדוק, אבל בהנוגע ללימוד חכמת הדקדוק ותורת הלשון, צריכים זהירות גדולה. במתיבתא דרקיעא ישנם היכלות מיוחדים לכל לימוד ולימוד, ובין שני ההיכלות, היכל חכמת הדקדוק והיכל תורת הלשון, ישנו היכל של מגלי פנים בתורה שלא כהלכה. באותו הלימוד שהאדם עוסק ביום, הנה בעלות נשמתו בלילה לשאוב לה חיים מלמעלה – הנשמה עולה להיכל ההוא בלילה, ולפעמים מזדמן שהיא תועה, ותמורת היכל חכמת הדקדוק או היכל תורת הלשון היא נכנסת להיכל מגלי פנים בתורה שלא כהלכה, ולכן צריכים להזהר בלימוד חכמת הדקדוק ותורת הלשון״.
כשגמר לדבר, שוב נשען על זרועותיו כבתחילה. אח״כ הגביה ראשו ויפקח את עיניו וישאלני, איך אני מפרש לתלמידי את הפסוק ״ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד״.
הנני מפרש – עניתי – את הכתוב בפירוש הראשון שברש״י, שהוא לשון תימה. ומדוע – שאלני – אינך מפרש לתלמידך, כפירוש רש״י בשם המדרש שגיהנום פתוחה לו מתחתיו? דעתי ־ השבתי – שאין להלאות את מוחות התינוקות הרופפים בדברי אגדה בכלל, ומה גם בדברים המפחידים כמו גיהנום והדומה, ועוד יותר, במה שלא יוכל התינוק גם לשער ויוקשה לו איך אפשר שהגיהנום הגדול והרחב אשר אש מתלקחת בוערת בו תמיד זה יותר מ- 5555 שנה, יכנס בחדרו של יצחק, ועשיו עם אביו יישארו בחיים, אף גם בבגדיהם אל יחרך האש. ומניין לו להמדרש שאלני עוד – שראה גיהנום פתוחה לו מתחתיו? שתקתי ולא עניתי מאומה… כשראה שהנני שותק, אמר:
״בשעה שנכנס עשיו ליצחק, ויצחק שאלהו מי אתה? ועשיו ענה לאביו: אני בנך בכורך עשיו, והוא שיקר, כי הלא כבר מכר את הבכורה ליעקב במכירה גמורה, כדין בכל תוקף ועוז, ויצחק ידע מזה – ויחרד יצחק חרדה גדולה על השקר אשר שיקר עשיו ויבטל את דיני התורה, ומזה חרד חרדה גדולה. ומכיון שהוא שקרן הרי גיהנום פתוחה לו מתחתיו׳׳.
וכשכלה לדבר, שוב נשען על זרועותיו כבתחילה. אח״כ הגביה את ראשו, ויפקח את עיניו, ויקח נר אחד משני הנרות שעמדו על השולחן – כי כן דרכו בשעה שהוא מקבל אנשים, הנה אפילו ביום, דולקים שני נרות וספר חומש וזוהר, מונחים על השולחן – ויגביה את הנר ויסתכל בי ויאמר: ״כשאדם הוא וילנאי ואומר שהוא מזאמוט, כשהוא מעביר בנים למולך ההשכלה והוא אומר שהוא מלמד – הרי גיהנום פתוחה לו מתחתיו. כמה נפשות איבדת והנך עומד במרדך! כן הדבר, נתפסת למינות, וכל באיה לא ישובון״.
מהרתי לעזוב את חדרו, הקרוי בפי החסידים ״גן עדן העליון״, ואמהר ללכת אל האכסניה ולעזוב את העיר, כי ראיתי אשר נפלתי בפח…״ – עד כאן.
ממצאי החקירה, המסמכים והעדויות, שהגיעו לידי חסידי חב״ד בוילנא הובאו לידיעת הבית דין צדק, אלופי הקהילה ונכבדי העדה בוילנא, אשר כינסו את כל הקהילה היהודית לאסיפה רבתי, שבעיצומה נחשף פרצופו האמיתי של שמעון הכופר, ונתגלה קלונו ברבים, בפניו, בעודו מופתע ומבוהל. הוא נאסר בכלא הקהילה בשמירה מעולה, ובאמצע מר חשון תקנ׳׳ז נחרץ משפטו לשלחו עם בני ביתו מהעיר בתהלוכה של בוז, דבר שהתקיים בכ״ג מר-חשון תקנ״ז.
(פנימיות 26 סיפורי חב״ד״)