ספר הרב מאיר פלוטקין ממונטריאול, איש סודו של הגאון האדיר, מגדולי, הדור הרב פנחס הירשפרונג זצ׳׳ל ראב״ד מונטריאול והרב הראשי לקנדה: באלול תשכ"ה חזר הרב הירשפרונג מביקור ברומניה. באותם ימים רומניה היתה נצורה בגבולותיה, אין יוצא ואין נכנס, אך הרב הירשפרונג הצליח להיכנס לרומניה לאחר שהצטרף לבנו של אחד מעשירי מונטריאול שניצל לשם כך את קשריו.
בזמן שהותו ברומניה ראה הרב הירשפרונג עד כמה מצב היהדות שם קשה, ודוקא משום כך התרשם עמוקות כשהזדמן לו לראות בהתנהגותו של שוחט מקומי, ולהיווכח כיצד הלה קם מדי בוקר במסירות ויוצא לשחוט, וכשחוזר לביתו לאחר מספר שעות, הוא מארגן לימודי תורה לילדים ולילדות. "אותו שוחט השקיע בתלמידיו ובתלמידותיו חסידות ויראת־שמים", סיפר לנו בהתפעלות הרב הירשפרונג, ״והשתדל בכל התוקף שילדיו לא ייצאו לרחוב כדי שלא יהיה להם קשר לא עם יהודים ועוד יותר מכן עם הגויים, להבדיל, והצליח בכך מאוד״.
לפני נסיעתו של הרב הירשפרונג מרומניה, ביקש ממנו השוחט לשוחח אתו כמה דקות והרב הירשפרונג הסכים. השניים נכנסו אם־כן לחדר סגור והשוחט שפך את לבו על הקשיים שהוא עובר ובעיקר על דאגתו לחינוך ילדיו, "כפי שראית", אמר להרב הירשפרונג, ״אני משתדל מאוד להשקיע בחינוכם ומשתדל גם למנוע אותם מלהימצא בין אנשים, והדבר הופך את חייהם לבית־סוהר ממש. עד כה הצלחתי בכך, אך מדי שנה משימה זו נעשית יותר קשה, לכן ברצוני לעזוב את רומניה. אני מבקש אם־כן שתעשה למעני ותשתדל לעזור לי לצאת מכאן, והעזרה תהיה בכך שתדבר עם הרבי מליובאוויטש ותבקש בשמי שיוציא אותנו מכאן. אני יודע שיש לו אפשרות לכך – אני לא יכול לומר איך, אבל הוא כבר יודע". ענה לו הרב הירשפרונג שמיד לאחר חזרתו לאמריקה ייכנס ליחידות אצל הרבי שנקבעה לו עוד קודם־לכן, והבטיח לשוחט שבאותה יחידות ידבר עם הרבי על ענינו.
״מה היתה סיבת היחידות?״ אמר לנו הרב הירשפרונג, ״הרי זכיתי להיות אצל הרבי ביחידות מספר פעמים, אך לפני שיצאתי לרומניה כתבתי לרבי במכתב שכל אימת שאני בא אליו, הדיבור מגיע לעניני הכלל ואף פעם לא יוצא לי לדון עם הרבי בלימוד. כאן הוספתי שיצא לי כבר לדבר בלימוד עם רבים מגדולי התורה בדור, אך עם הרבי עדיין לא זכיתי, ואני רוצה מאוד לדבר הפעם אך ורק בלימוד ולא בשום ענין אחר. הרבי הסכים, ואז נקבע שהיחידות תתקיים לאחר שאחזור מרומניה.
״כשנכנסתי ליחידות״, המשיך הרב הירשפרונג, ״שאל אותי הרבי על איזה נושא ברצוני לדבר. אמרתי לו שכבר 30־40 שנה אני מסתובב עם המון קושיות, וכל הגדולים ששאלתי קושיות אלה – או שלא היתה להם תשובה, או שענו תשובה בדוחק. הגיב הרבי: "הם לא ידעו לענות, ומכאן תבוא לך הישועה?" עניתי לרבי ״כן, מכאן״. ואז התחלתי להרצות לפני הרבי את הקושיות.
״הרבי ישב רגוע מאוד והקשיב לקושיות ללא כל מאמץ מוחי. אופן הישיבה של הרבי היה שליו עד־כדי־כך, שלרגע נראה לי שאולי הרבי בכלל לא מקשיב, אך היות שהיה מדובר ברבי מליובאוויטש, המשכתי להקשות מפני הנימוס.
״השאלות היו בסוגיה שבירושלמי. כשסיימתי לשאול, הרבי החל לענות ובהקדמה לדבריו אמר ששאלות אלה אף פעם לא יכלו להיענות לפי אופן הלימוד שנלמדו עד כה, אך באופן לימוד אחר, שהוא הראוי, לא תהיה תהיה כל קושיא. בנקודה זו החל להסביר את הקושיות, ונוכחתי שבאופן שבו הרבי למד את הגמרא באמת לא התעוררו כל קושיות מלכתחילה״. והרב הירשפרונג המשיך בהתפעלות: ״ובאמת, אופן הלימוד הזה של הרבי פתח לפני דרך חדשה בלימוד. היה זה אופן שבחיי לא שמעתי – אופן שמקל על כל הלימוד. ואז התחלתי להבין את הגאונות העצומה של הרבי.
״בהמשך היחידות אמרתי לרבי שיש לי שאלה לרבי גם בדבר מענייני הכלל, אך אולי לא אוכל לשאול זאת הפעם מפני שסוכם שהדיבור ביחידות זו יהיה רק בלימוד. אך הרבי ביקש שאשאל, ואז סיפרתי לרבי על הנסיעה לרומניה. הרבי ביקש לשמוע פרטי־פרטים, ובהמשך סיפרתי גם על השוחט ומסרתי לרבי את בקשתו מהרבי שיוציאו מרומניה.
"הרבי לא ענה כמה רגעים, אך לפתע הרים את ראשו ואמר (ציטוט) ״השווער שלח שלוחים דווקא למקומות כאלה ואני אקח אותו משם?״ – ובאותו רגע נוכחתי שהרבי הוא־הוא מנהיג ישראל. אפשר לומר", סיכם הרב הירשפרונג, ״שמאז התחילה ההתקשרות שלי לרבי״.
אחד מבניו של הרב הירשפרונג התבטא פעם לפני ואמר כך: ״אבי הוא חסיד גדול של הרבי בכל מונטריאול״.
אבי אמנם לא מתנהג לפי "ספר המנהגים" של חב״ד, אך מבחינת חסיד לרבי הוא הכי גדול״, ואז סיפר לי את הסיפור הבא: אמו הרבנית לא הרגישה בטוב, ובדיקות רפואיות גילו שיש לה ל״ע בעיה חמורה. כשנודע הדבר לאב, הוא הצטער מאוד ומובן שגם הילדים הצטערו צער רב.
יום אחד ראו בין המכתבים בדואר הנכנס, מכתב מהרבי. הבן מיהר להודיע על המכתב לאביו, וכשהרב שמע שהמכתב הגיע מהרבי, ניגש מיד ונטל ידיים, חבש את הכובע והסירטוק ופתח את המכתב ביראת־כבוד.
בתחילת המכתב הרבי כתב על עניינים שהיו קשורים בעבודתו של האב; בהמשך המכתב הרבי בירך אותו ובסוף המכתב הרבי כתב ״נ״ב״, שתוכנו מה שכותב בקשר למצב זוגתו, שיסיח דעתו מזה ולא יתבלבל ע״י זה, והוא וזוגתו תהיה להם אריכות ימים ושנים טובות ויזכו ביחד לחתן את ילדיהם״.
האב הרב הירשפרונג נכנס מיד לחדרה של האם הרבנית וסיפר לה על המכתב ועל תוכנו, וסיים: ״ב"ה שיש לי רבי והוא אומר שאת בריאה ואין מה לפחד״. מאותו רגע הרב הירשפרונג המשיך את כל הלימודים והעסקנות שלו כרגיל. אחרי תקופה קצרה הרופאים הורו על ניתוח. מובן שכל המשפחה היתה במתח נורא, אך הרב הירשפרונג היה היחיד ביניהם שלא היה מתוח כלל אלא חזר ואמר (ציטוט): ״אם הרבי אמר שהיא בריאה, אז היא בריאה״.
באמצע הניתוח יצא אחד הרופאים מחדר הניתוח ואמר לבני המשפחה שפתחו לחולה את הגולגולת אך לא מצאו שום מימצא פתולוגי, והמשפחה פשוט רקדה משמחה. היחיד שלא רקד היה הרב הירשפרונג שאמר (ציטוט): ״מה אתם מתפלאים מדבר שהרבי כבר הודיעו לפני מספר שבועות?״…
"האמונה שלו ברבי", סיים הבן,"הייתה מעל ומעבר למשוער, והדבר התבטא דווקא כשהיה מדובר בענייני נפשות. פיקוח־הנפש עלול לגרום ספקות, אך דווקא אז אבא גילה את אמונת צדיקים שהיתה בלבו".
לקראת שבת הגדול, הרב הירשפרונג נהג לומר מדי שנה דרשות לשבת הגדול במקום מרכזי במונטריאול – תמיד לפני קהל עצום של משתתפים. בדרשה שנשא אחרי כ״ז באדר תשנ״ב, הקדיש הרב חלק גדול מהדרשה למשמעות העובדה שראשם של בני־ישראל חולה בעודו חייב להיות בריא, ״שהרי בלעדיו לא יכול להיות לעולם כולו קיום״…
(פנימיות 52 אדר ה'תשנ"ח הרב פנחס הירשפרונג זצ"ל)