הגאון זצ״ל ראה ברבי את מנהיג הדור, הדואג לכל יהודי בכל קצוי תבל. דיבר בכל הזדמנות על גדולתו של הרבי בתורה ובהנהגה, ועד כמה שצריך לציית להוראותיו בעניני הכלל, והיה שמח להמנות ולהשתתף בכל פעולה שנשאה את שמו הטהור. בא על החתום בכרוז של גדולי ישראל לתיקון חוק "מיהו יהודי", והיה חבר ועדת הרבנים (ביחד עם הגאון רבי יעקב בצלאל זיולט' זצ״ל ויבדלח״ט הגה״ח רבי שמואל הילפרין שליט״א) שהיוו את הסמכות ההלכתית של ״הועד למען שלימות העם".
כמעט שלא החסיר שום שמחה מרכזית של תורה שנערכה ביוזמת חסידי חב״ד בירושלים. כן השתתף בחגיגת סיום ספרי התורה הכללים בירושלים העתיקה, בסיומי הרמב״ם, בכינוסי ל״ג בעומר לילדים ועוד.
מדי פעם בערבי שבתות, היה מחותני הגה״ח רבי מנחם בן ציון וילהלם זצ״ל מירושלים (שהיה גם מצאצאיו של הגה״ק מרן החיד״א זי״ע), מביא לו קונטרס ״לקוטי שיחות״ מכ״ק אדמו״ר לפרשת השבוע. הגאון זצ״ל לא הסתיר התפעלותו מדברי התורה של הרבי הנפרסים בשיחותיו ומאמריו. ובמאמר תורני שכתב ב״כפר חב״ד״ באייר תנש״א העיר: ״מה נעמו אמרי קודש כ״ק האדמו״ר מליובאוויטש שליט״א בלקוטי שיחות״.
״אם הראש שמור אז הכל שמור"
גם בספרו ״קול יהודה״ מציין לדברי הרבי, ראה דבריו בפרשת ויצא דף קס"ח: ״עיין בזה בלקוטי שיחות של האדמו״ר מליובאוויץ שליט״א שאמר בזה רעיון נפלא, כי ידוע כל מעשה אבות סימן לבנים, וכל החלום הזה וכל גלות יעקב סימן לבנים, והכוונה כאן, כי ישראל כשילכו בגלות יפחדו מחיות רעות, אלו דיעות רעות שמא יתקלקלו מדיעות והשקפות רעות, פן יכנסו בראשם דיעות מינים ואפיקורסים, שמא ח״ו יתבלבלו דעתם ואז הסכנה על כל הגוף, לכן היה צריך לקחת מאבני המקום. אבנים קדושים של בית המקדש להגן עליהם, ואז אם השכל שמור אז אין חשש מחיות רעות, ועם ישראל חי וקיים בקדושתו ובטהרתו.
״ובדרך זו המשיך האדמו״ר שליט״א את הכתוב בתהלים ״יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך״, אם מוכרח אתה לצאת לעבודה, הזהר יגיע כפיך כי תאכל, תשקיע שם רק את הידים, ולא את הראש, כי הראש צריך להיות שקוע בעבודת ד׳ ובלימוד התורה, גם כשאתה נמצא בעבודה, ורק את הידים והכפים יהיו שם ולא הראש. ולכן יעקב אבינו בידעו את המצב, עשה הגנה להראש בלבד, כי העיקר שם הפחד, ואם הראש שמור אז הכל שמור, עיין שם ותהנה״.
בשער ספרו ״קול יהודה״ ששלח בכ״ג אדר ב׳ תשד״מ אל הרבי, מצאתי כתוב: ״לכבוד מורינו ורבינו מנהיג הרוחני של בית ישראל, כ״ק האדמו״ר מנחם מענדיל שניאורסהון שליט״א. יתן ד׳ וכת״ר ימשיך מנהיגותו עד בוא משיח צדקנו, ויזכה כת״ר לקבל את פניו, ויחד איתו יזכו כל בית ישראל. הזכרתי דברי קדשו בפרשת ויצא. ביקרא דאורייתא, יהודה ש. צדקה. נא להתפלל עלינו ועל כל המשפחה, ובפרט לכל הנכדים בריאות והצלחה בכל העניינים. יאודה בן שמחה״.
״לאחר נשיקת יד קדשו…״
בט״ו כסלו תשמ״ח נישא נכדו הר״ר אברהם שי׳ (בן בנו הגר״ד שי' רבה של פרדס חנה). הגאון זצ״ל ביקש מהרב וילהלם שישלח הזמנה אל הרבי שליט״א, ועל גבי ההזמנה כתב: ״לכבוד מרן הגאון הגדול, מורנו ורבנו ועטרת ראשנו, כ׳׳ק האדמו״ר מליובאוויטש שליט״א״. כשקיבל את ברכת הרבי שמח בו מאד, ובתחילת החופה התאמץ על אף חולשתו והקריא את מכתב הברכה.
מספר שנים לפני פטירתו חלה, ושלח בידי הרב וילהלם מכתב אל הרבי וז״ל: ״אל כבוד קדושת האדמו״ר שליט״א. הנני, לאחר נשיקת יד קדשו, מודה לו על העבר שהתפלל עלי וב״ה נושעתי, ועתה אני מבקש על להבא לקראת השנה החדשה הבעל״ט, שיתפלל עלי אני יאודה יהושוע חיים בן שמחה. בריאות והצלחה ברוחניות ובגשמיות. אני וכל הבנים ומשפחותיהם, וכל הנכדים, שיזכו לתורה ויר״ש ובריאות ונחת. ויקויים בכת״ר ואברכה מברכיך. ממני הקטן יאודה צדקה בן שמחה״.
כאשר היה כבוד הראשון לציון הגאון רבי מרדכי אליהו שליט״א ביחידות ביום ו׳ מרחשון תשנ״ב,
ביקש ברכת רפואה שלימה עבור הרב צדקה זצ״ל. הרבי ענה: "יש לו זכות גדולה שהעמיד הרבה תלמידים, וקיים במשך שנים רבות את הוראת המשנה: והעמידו תלמידים הרבה״.
מעמד קידוש ה׳ שמעטים כמוהו מאז ימי הרמב״ם
הגאון זצ״ל היה תומך נלהב בתקנה הקדושה של לימוד הרמב״ם היומי, וכך כתב: ״חזקו ואמצו, זכות הרמב״ם תגן עליכם ועל כלל ישראל, שנזכה כולנו לקבל את פני משיח צדקנו ביחד עם כבוד קדושת האדמו״ר שליט׳׳א היוזם לימוד הרמב״ם לכלל ישראל״ (סיום הרמב״ם תשמ"ה). ובמעמד סיום ספר המצוות בבניני האומה בירושלים אמר: ״מאז ימי הרמב״ם, מעטים הם הכינוסים התורניים שהיה בהם מעמד של קידוש ה׳ כמו מעמד זה״. וראה גם דבריו בחגיגת סיום הרמב״ם תשמ״ו בירושלים, שנדפסו בספר ״מקדש מלך״ ע׳ 39.
בעת חגיגת סיום ספר תורה בנתיבות לזכרו של האדמו״ר רבי ישראל אבוחצירה זצוק״ל בשנת תשמ״ו ״יהי רצון שזכותו של אותו צדיק קדוש רבי ישראל אבוחצירה הנקרא בפי כל ״בבא סאלי״ זצוק״ל, וזכותו של יבדלח״ט כ״ק האדמו״ר הצדיק מרן הרבי מליובאוויטש שליט״א, תעמוד לנו ולכל ישראל, שנלך באור התורה, וספר התורה ילוונו בכל דרכנו, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה הזאת״.
הגאון האדיר רבי יהודא יהושע צדקה זצ"ל
נולד בשנת תרע׳׳ב לאביו החסיד והחכם רבי שאול זצ׳׳ל. היה נכדם הגאונים הקדושים רבי יוסף חיים מבבל בעל "בן איש חי׳׳, ורבי צדקה חוצין בעל ה׳׳צדקה ומשפט׳׳ זצוק׳׳ל. בארץ הקודש קיבל תורה מפיו של הגאון רבי עזרא עטייה זצ״ל, ואח׳׳כ שימש כראש ישיבת ״פורת יוסף" שם העמיד אלפי תלמידים שרבים מהם משמשים כראשי ישיבות וגדולי תורה.
הרב צדקה היה גאון בנגלה ובנסתר, מגדולי מרביצי התורה שבדור, עניו וצנוע וביחד עם זה בעל תוקף דקדושה בכל הנוגע למלחמה על קדושת התורה וכבוד שמים, והיה ידוע בעבודת ה׳ בתפלה בהשתפכות הנפש. נפטר ביום י״ב מרחשון תשנ״ב בן 80 שנה, את דברי תורתו השאיר לברכה בספרו ׳׳קול יהודה" ועוד
(פנימיות 46 -מתוך סדרת הספרים "שמן ששון מחבריך" להרה׳׳ג ר׳ שלום דב וולפא שליט״א)