הרבי מגור שנסתלק לישיבה של מעלה באופן פתאומי במוצאי שושן פורים, כשהוא קרוב לשבעים שנה, היה בן זקוניו של מרן בעל ה״אמרי אמת״ מגור זצוק״ל. כבר בילדותו נודע כבעל מוח חריף והיה שוקד על התורה והעבודה, עד שנודע כעילוי נפלא. ניצל ביחד עם אביו ממאורעות השואה ועלה באייר ת״ש לארץ הקודש. במשך שנים רבות כיהן כראש ישיבת "שפת אמת" וכחבר נשיאות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.
לאחר הסתלקות אחיו מרן בעל ה״לב שמחה,, זצוק״ל בתמוז תשנ״ב, הכתירוהו חסידי גור עליהם לאדמו״ר, ומיד ראו הכל כי שושלת הזהב של אדמור״י גור נמשכת ביתר שאת וביתר עוז.
האדמו״ר מגור נודע בעולם התורה בגאונותו הרבה בנגלה ובנסתר. שעוריו העמוקים בכל סוגיות הש"ס הקנו לו שם כאחד משרידי גאוני קוצק מהדורות הקודמים. בכל עניין של הנהגת הציבור החרדי היה ראש וראשון. דברי התורה שלו בעת עריכת שלחנו הטהור היו מלאים בהתעוררות פנימית לעבודת ה' בדרך החסידות. הוא כאב מאד את מצב היהדות והבטחון בארה״ק ורמז כמה פעמים כי הוא עומד למסור עצמו למען כלל ישראל.
״בכחו להתמודד עם העולם"
ביקר מספר פעמים בהיכלו של הרבי, ודיברו בעניני תורה וחסידות. לאחר ביקורו הראשון אצל הרבי ביום ה׳ ד' באדר תשכ״ו אמר: ״מיום הסתלקות אבי זצ״ל (בעל ה״אמרי אמת״ מגור) לא ראיתי יהודי שבכחו להתמודד עם העולם (״וואס קען זיך פאר מעסטין מיט די וועלט׳,) עתה זכיתי להכיר את היהודי השני, יבדלח״ט בעלמא דין, שבכחו להתמודד עם העולם״.
מאז שהיה בפעם הראשונה אצל הרבי, נתקשר אליו מאד ובהזדמנויות שונות ביטא את גודל הערצתו ואהבתו. כשהכריז הרבי על לימוד הרמב״ם היומי, העיד על עצמו האדמו׳׳ר מגור ברבים, כי הוא קיבל את התקנה ולומד את הרמב״ם בכל יום, במחזור הראשון למד ג' פרקים ליום ואח״כ פרק אחד.
שוב היה ביחידות ביום א׳ פי תצוה ב׳ אדר תשל״ד, ובאותה שנה בר״ח ניסן, בכל פעם כשעה וחצי. ביום י״ג אלול תשל״ט היה ביחד עם מחותנו הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל. ביחד עמם נכנס בנו של האדמו״ר מגור הגה"ח רבי יודא אריה אלתר ז׳׳ל, שהיה חתן עם בתו של הגאון רבי מנשה קליין. כשנכנסו אמר הרבי שיביאו כסא גם לחתן כי חתן דומה למלך, ויש לנהוג בו כבוד מלכות.
בין הדברים אמר אז הרבי להגרפמ״א: ״הרי הנכם ראש ישיבה וממנהיגי ׳׳אגודת ישראל״, ונוסף לכך הנכם חבר גם ב״מועצת גדולי התורה״. הרי יכולים אתם לכבוש את כל העולם כולו. ואין זה על דרך הצחות״.
״אשרי חלקי שאלו הן הטענות כנגדי
שוב ביקר ביום י״ט טבת תשמ״ב הרבי התעניין הרבה במצב הבריאות של אחיו בעל ה״לב שמחה״. באותה יחידות דובר על התביעה לביאת משיח צדקנו היום ״משיח נאו״, שאינה ח״ו ״דחיקת הקץ״. וכ״ק אדמו״ר התבטא: "אשרי חלקי שזכיתי שהטענות נגדי הן שהנני מדבר אודות ביאת משיח צדקנו מיד״.
גם באור לי״ג אד״ר תשד״מ שהה האדמו״ר מגור למעלה משעתיים ביחידות דובר אז הרבה אודות ענינים הקשורים בתקנת בעל ה״לב שמחה״ ללימוד הירושלמי.
התוכן ממה שדובר בארבעת היחידויות הנ״ל מודפס בספר ״בצל החכמה״ על פני 70 עמודים. הרשימות שהגיעו לידינו הן רק מהחלק הרישמי של הפגישה אותו חלק שהיה גם בנוכחות אחרים, ולא מהשעות הרבות שהיו לבד. וכן מכמה פגישות לא נתפרסמו הדברים כלל, כנ״ל.
בהזדמנות מסוימת סיפר כ״ק האדמו״ר מגור, כי באחת משיחותיו עם כ״ק אדמו״ר מה״מ, לחץ עליו, למה אינו מדפיס מחידושי התורה שלו. ואמנם כאשר הודפסו חלק משעוריו על פרשיות התורה שאמר בישיבת ״שפת אמת״ בספרו ״תורתך שעשועי״, כתב בהקדמה: ״כמה מגדולי התורה דחקו בי למה איני מדפיס חידושי, וכמה פעמים התבטאתי שבע״ה עוד אעשה זאת, ויש כאן חשש קבלה..קיימתי בזה אולי מה שקיבלתי״.
"הרבי חי עשרים וארבע שעות ביממה עם ארץ ישראל״
באחת הפעמים שבא האדמו״ר מגור, בתקופה הראשונה לאחר הסתלקות ה״בית ישראל״ זי״ע, הוא הגיע לפני תפלת ערבית, והרבי הורה לשים לו כסא במזרח ליד ארון הקודש. ליד השלחן של הרבי. לאחר שיצא מחדרו של הרבי אמר: ״הרבי מודאג מאד מהמצב בארץ ישראל. וכל המקטרגים – עפרא לפומיהו ־ שטוענים שהרבי לא יכול להתערב בענייני ארץ ישראל, כי הוא נמצא כביכול באמריקה, שידעו, שהרבי חי עשרים וארבע שעות ביממה עם ארץ ישראל״.
הנהיג לימוד ״שפת אמת״ בישיבות גור על פי בקשת הרבי
בראיון שהעניק לשבועון ״כפר חב״ד״(גליון 97) בחודש אייר תשמ״ג, אומר האדמו״ר מגור: ״עוד בביקורי הראשון אצל האדמו״ר שליט״א לפני 17 שנים, עורר על הצורך ללמד בישיבות מלבד גפ״ת ופוסקים, גם חסידות. לאו דווקא תניא, אלא חסידות בכלל. בביקורי הפעם אצלו (בדי אייר תשמ״ג) סיפרתי, שמאז הונהג זה שנים רבות, שלומדים אצלנו בישיבה חסידות, לומדים ״שפת אמת״ ועוד, וכמובן גם תניא. האדמו״ר שליט״א דיבר על כך והתעניין בסדרי הלימוד.
״היתכן שיהודי יוותר על חלק מארץ הקודש?!״
האדמו״ר מגור היה מגדולי הלוחמים למען שלימות ארץ הקודש כשיטת כ״ק אדמו״ר.
בכ״ג באלול תשנ״ג אמר: ״רבי מנחם זעמבא זצ״ל בכנסיה הגדולה, שכשם שספר תורה שחסרה בו אות אחת, אזי כל הספר פסול, כך גם ארץ ישראל, אם חסר בה אפילו משהו, הרי זה חסרון ופוגע בכולה. קדושת ארץ ישראל היא בזמן שכל ישראל עליה, ואין לאף אחד רשות להפקירה ולמסור ממנה אפילו משהו. והרי הדברים קל וחומר: אז כשהדברים נאמרו, לא היתה מדינה ולא כלום, ובכל זאת הוא תבע שיהודים צריכים להיות בארץ ישראל ולקדשה, והיתכן שכיום כשיש ריבוי יהודים בארץ הקודש – יהודי יוותר על חלק מארץ הקודש?!׳׳.
"אין אפילו בורג קטן בכלל ישראל שאין הוא נושא על כתפיו
מאז כ״ז אדר א' תשנ״ב הזכיר פעמים רבות על ההכרח להתפלל לרפואתו של כ״ק אדמו״ר. בתשרי תשנ׳יג בעת ביקור רבני חב״ד בהיכלו אמר: ״יהי רצון שנזכה בקרוב לרפואתו הקרובה והשלימה של הרבי מליובאוויטש שליט״א ולהנות מאורו, שכן ׳׳רבים צריכים לו״. יש צדיק שציבור זה צריך לו ויש צדיק שציבור אחר צריך לו, אבל כ״ק אדמו״ר שליט״א כל כלל ישראל זקוק לו, שהרי אין אפילו בורג קטן בכלל ישראל שאין הוא נושא על כתפיו. יהי רצון שהקב׳יה שהוא בורא רפואות יעזור שיהיה גילוי של רפואה בקרוב״.
מדבריו בענין לימוד הרמב"ם:
״בעניין לימוד הרמב״ם ישנו דבר גדול כמו בלימוד הש״ס. ראשית שכלל ישראל ילמדו את כל המצוות, ונוסף לזה יש עניין גדול ונפלא שכלל ישראל ילמדו ביחד דבר אחד, מחמת הערבות שכל ישראל ערבים ומעורבים זה בזה..במחזור הראשון למדתי ג׳ פרקים ליום
״במחזור זה הנני לומד פרק אחד ליום״.
(מתוך סדרת הספרים ״שמן ששון מחבריך" להרה״ג ר׳ שלום דב וולפא שליטייא)
(פנימיות 29)