הרבי איתנו – מעשה שהיה

{הרבי נותן צדקה לתינוק – רבי דרייב}

 

בביקורו של הרה״ג והרה״ח ר׳ יהודה לייב גרונר שליט״א באה״ק, סיפר בהתוועדויות את הסיפור הבא בהתרגשות רבה:

לאחד משליחי הרבי בארה״ב נולדה תינוקת במצב קשה מאוד. מספר חודשים שכבה הילדה חולה כאשר הרופאים עושים מאמצים רבים להציל את חייה. כדי לעזור בטיפול בילדה חיפשו ההורים ומצאו אשה אחת, לא יהודיה, שגרה מחוץ לארה״ב, והם הביאו אותה לארה״ב, כיון ששמעו עליה שהיא מיוחדת בטיפול בנושא זה.

ואכן אותה אשה טיפלה בילדה במסירות רבה. בנוסף עזרה אותה גויה גם לפעילות בית חב״ד בהכנות הטכניות לאירועים, ולסידורים שונים בהצלחה רבה, כך שהמשפחה הרגישה שיהיה קשה מאד להסתדר בלעדיה. לדאבון לב לא הועילו כל המאמצים והתינוקת נפטרה אחרי כמה חדשים. ככלות ימי האבל רצתה אותה אשה לעזוב את המקום ולחזור ארצה.

השלוחים ניסו לשכנעה שתישאר עימם אך היא טענה שהעבודה משעממת אותה והיא מתכוננת לעזוב תוך זמן קצר. היה זה זמן קצר לאחר ג׳ תמוז, בעצת אמה כתבה השליחה מכתב נוגע ללב בו ביקשה את ברכת הרבי לכך שהגויה תסכים להישאר בעבודתה. את המכתב כתבה לאחר הכנות כמו לכניסה ל׳יחידות״ אל הרבי, כמו אמירת תהילים ונתינת צדקה וקבלת החלטות טובות. לאחר כתיבת המכתב בהרגשה של כניסה ל״יחידות׳׳, הניחה אותו בתוך אחד מספרי ה״אגרות קודש׳׳ של הרבי.

כעבור ימים ספורים, ניגשת אליה הגויה, מבקשת לשוחח עימה ב״ארבע עיניים׳׳ וכה היא מספרת:

היה זה בשעת בוקר מוקדמת, כאשר אני שוכבת על מיטתי וישנה. לפתע, בחלומי, הנני שומעת נקישות בדלת. תחילה לא התייחסתי, אבל כשהנקישות שבו ונשנו קמתי ופתחתי את הדלת. בפתח עמד לו יהודי עם זקן לבן, הדרת פנים ועיניים חודרות. וכך פחות או יותר, התנהל הדו-שיח בינינו, בחלום.

–   ״מה אוכל לעשות למענך ? – שאלתי. –  ״הרבה את יכולה לעשות למעני״ – ענה. ״מי אתה״? – שאלתי. – ״את בודאי מכירה אותי, תמונתי נמצאת בבית חב״ד. ־ ״מה תפקידך בקשר לבית חב״ד״" ־ "אני דואג שכל העניינים בבית חב״ד יתנהלו כראוי, שמעתי שאת רוצה לעזוב, וכדי לבצע את רצון האלוקים, עדיף לך שתשארי כאן לעזור בבית חב״ד".

״אבל העבודה משעממת אותי״. – ״תוכלי לבקש מהשלוחים לגוון את העבודה, ולעשות דברים מסוג שונה, אבל בשום אופן אל תעזבי. עזיבתך תהיה חסרון גדול לבית חב״ד וגם חסרון גדול מבחינתך האישית״. בהמשך, מספרת היא שאלתי אותו אם אוכל לצאת לחופשה, והוא הורה לי: ״רק לחופשה קצרה לא יותר מחודש, כדי לחזור אח״כ לעבודה במשנה מרץ׳׳.

ואז, השליחה החב״דית, מבקשת אותה לזהות את התמונה שתלויה בבית חב״ד… והגויה מגיבה בהתרגשות עצומה: זהו. האם זה האיש! הרבאיי הקדוש? וכשהיא מקבלת את התשובה החיובית, היא סופקת כף אל כף: ״אוי ואבוי, לא דיברתי איתו בנימוס הראוי, ככה סתם שאלתי אותו ״מי אתה״? אני מקוה מאד שהוא יסלח לי, ובודאי אמלא את הפקודה ואשאר לעבוד בבית חב״ד כפי הוראתו״.

למותר לציין שאכן היא עמדה בהתחייבותה…

והריחו ביראת ה'..

אלפי סיפורי פלאות אודות תשובות קולעות ומדהימות ב"אגרות קודש", וניסים גלויים שארעו לאחר פניה לרבי באמצעות ספרי ה״אגרות קודש״ שלו. בימים אלה הולכים ומתפרסמים ספרים בנושא בכמה שפות. הנושא הפך לעובדה, ועובדה גם אם קשה להסבירה, היא עובדה קיימת. אין מתווכחים עם עובדות.

מטבע הדברים, קשה להרגיש תחושה ממשית כשמדובר על מושגים רוחניים. אולם חסד ה׳ שעשה עימנו, שגם עתה במצב הנוכחי ניתן לקבל תשובות שמימיות ולראות ניסים, הן בעצם התשובות והן בקיום הברכות – גורם לנו לראות בעיני בשר מה שנקרא בתורת החסידות – ״גילוי אלוקים במוחש״ זוהי תחושת ההתפעמות המרטיטה שנשמעת מפי רבבות אנשים בקצווי תבל, רבנים, ראשי ישיבות, חסידים ושאינם כאלו לעת עתה, עמך, שומרי מצוות, ושאינם שומרי מצוות לע׳׳ע, כאשר היתה להם הזכות לחוות חוויה כזאת של קבלת תשובה וברכה, בדרך זו.

פתאום נהיה ברור ומוחשי להפליא, שהמציאות הרוחנית היא אכן מציאות עובדתית פעילה ומוחשית. ואז מתפרצת התחושה האיתנה כי המציאות התורנית שצדיקים דומים לבוראם וחיים וקיימים לעד, היא ממשית. מתגלה בכך פן חדש של ״והריחו ביראת ה׳״ (ישעי׳ יא) – רוח הקודש של מלך המשיח, ראש בני ישראל, החש את עמו ושומע את קול הנער באשר הוא שם.

(פנימיות 22)