איתא בגמ' (שבת דף כ״א ע״ב): ״תנו רבנן, מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים, יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים, יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך וכו'. פליגי בה תרי אמוראי וכו'. חד אמר, טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין, וחד אמר, טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין.
והנה כתבו האחרונים (אמרי שפר למהראנ״ח פרשת וישב, פרי חדש סימן תרע״א וביאור הגר״א שם), כי המחלוקת הידועה בין התוספות (שם ע״ב בד״ה ומהדרין) לרמב״ם (פרק ד׳ מהלכות חנוכה הלכה א-ב) ־ האם יש ב״מהדרין מן המהדרין״ תוספת על "נר איש וביתו" בלבד, כלומר, תוספת בכל לילה של נר אחד בלבד לבל בני הבית (כדעת התוספות), או שמא יש בכך תוספת אף על ״המהדרין, נר לכל אחד ואחד״, כלומר, מעבר ל״נר לכל אחד״, יש להוסיף בכל לילה נר נוסף לכל אחד מבני הבית (כדעת הרמב״ם) – תלויה בדעות השונות בטעמם של בית שמאי ובית הלל.
שכן, לדעה הראשונה, שטעמם של בית שמאי ובית הלל הוא כנגד הימים הנכנסין או היוצאין, הרי שהשינוי במספר הנרות הוא לצורך היכר בלבד. ואם כך, די בתוספת (או בגרעון) של נר אחד בלבד לכולם, כדי להבחין בין הימים השונים. וכמו שכתבו התוספות שם: ״דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר, שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים״. ואילו לדעה השניה, שטעמם של בית שמאי ובית הלל הוא ״כנגד פרי החג״ או משום ד״מעלין בקודש״, ואינו קשור לשינוי במספר הימים, הרי שאין צורך להבחנה בין הימים השונים. ואם כך, יש מקום להוסיף נר לכל אחד ואחד.
אלא, שגם למנהגנו כדעת הרמב״ם, כפי שפסק הרמ״א בסימן תרע״א סעיף ב׳, ישנו הבדל הלכתי בין הדעות השונות בטעמיהם של בית שמאי ובית הלל.
שכן, מי שהדליק בלילה השני נר אחד בלבד, מספר הנרות שעליו להדליק בשאר הימים תלוי לכאורה בדעות השונות בטעמיהם של בית הלל. שהרי אם טעמם הוא ״כנגד ימים היוצאין״, ברור שעליו להדליק בליל המחר ואילך כרגיל, כנגד הימים שיצאו, ואין זה משנה כלל מה מספר הנרות שהוא הדליק בהם. מה שאין כן אם טעמם הוא משום ד״מעלין בקודש״, הרי שדי לו לכאורה בליל המחרת בנר אחד בלבד נוסף על אמש.
וכן, מי שאין לו בלילה השלישי כמות מספקת של שמן לשלושה נרות אלא לשניים בלבד, אף דינו לכאורה תלוי בשתי הדעות הנ״ל. שכן, אם טעמם של בית הלל הוא ״כנגד ימים היוצאין״, הרי שמאחר וכמות השמן שבידו אינה דיה ״כנגד הימים היוצאין״, אין טעם בהדלקת שני נרות, ודי לו בנר אחד בלבד כעיקר הדין של ״נר איש וביתו״. מה שאין כן אם טעמם הוא משום ד״מעלין בקודש ואין מורידין״, הרי שאף שאין בהדלקת שני נרות בלילה השלישי משום ״מעלין בקודש״, מכל מקום, משום ״אין מורידין״ אי אפשר להדליק נר אחד בלבד.
ב. והנה, יש לחקור בגדר ההוספה של ״המהדרין מן המהדרין״, האם זהו דין בגברא או בחפצא. כלומר, האם ההוספה וההידור הם בקיום המצוה של ״המהדרין מן המהדרין״, ואילו הנרות הנוספים עצמם הם רק אמצעי לכך ואינם אלא רשות (לשון הדרכי משה בסימן תרע״ד בשם ההגהות מיימוניות), או שמא ההוספה וההידור הנם בגוף המצוה, והנרות הנוספים עצמם נחשבים לחפצא דמצות נר חנוכה.
ובשני הצדדים הללו נחלקו הדעות הנ״ל באשר לטעמם של בית הלל. שכן, לפי הצד השני שהנרות הנוספים נחשבים לחלק מגוף מצות נר חנוכה, הרי שהטעם להוספה זו קשור בימי החנוכה עצמם – ״כנגד ימים היוצאין״. מה שאין כן, לפי הצד הראשון שההוספה וההידור הם רק בקיומו של מקיים המצוה, מבלי קשר לגוף מצות נר חנוכה, הרי שהטעם לכך הוא ־ הוספה והידור בהנהגתו של מקיים המצוה, משום שעליו להעלות בקודש, ואין זה קשור כלל לימי החנוכה עצמם.
ג. ועל פי זה נראה (שלא כדלעיל אות א׳), שמי שאין לו בלילה השלישי כמות מספקת של שמן לשלושה נרות אלא לשניים בלבד, לכל הדעות עליו להדליק שני נרות ולא להסתפק בנר אחד בלבד.
שכן, לא מיבעי לטעם ש״מעלין בקודש ואין מורידין״, שאין להפחית מכמות הנרות שאותם הדליק אמש, אלא אף לטעם ״כנגד ימים היוצאין״ יש להדליק שני נרות דוקא ולא אחד, למרות שבלאו הכי אין בכך ״כנגד ימים היוצאין״ שהם שלושה. שכן, מאחר ולטעם זה תכליתה של ההוספה היא, הידור בגוף המצוה, הרי שיש מקום גם להוספה שאינה מושלמת כעד חלק מן ״הימים היוצאין״, משום שגם בכך יש על כל פנים הידור בגוף המצוה כלפי היום הראשון.
ואדרבא. לא זו בלבד שגם לטעם זה הדין כך, אלא במקרה וכמות השמן שבידו אינה מספקת אף למספר הנרות של אמש (כגון שבלילה הרביעי יש לו כמות המספקת לשני נרות בלבד), הרי שדוקא לטעם זה עליו להדליק את כל כמות הנרות שבידו, ולא להסתפק בנר אחד בלבד. שכן כאמור, לטעם זה שההידור והתוספת הנם בגוף המצוה, הרי שעליו להדר ולהוסיף בכך ככל יכולתו, גם אם הידור זה אינו מושלם אלא הוא חלקי בלבד. מה שאין כן לטעם ש״מעלין בקודש ואין מורידין״, אין לו להוסיף על עיקר המצוה כמות כזו שהיא בבחינת ״מורידין״ מליל אמש, אלא עליו להדליק נר אחד בלבד כדין עיקר המצוה – ״נר איש וביתו״.
מקוצר ומעובד הרב משה חפר (פנימיות 26)